ע"א 368/77

תקציר

התיק סובב סביב סכסוך חוזי בין אלדית לזיקית הנוגע להדפסת בד לתפירת בגדי ים. הבד סופק על ידי אלדיט וזיקית הייתה אחראית על ההדפסה. הבד המודפס היה פגום והפך לחסר תועלת, מה שהוביל להחזרות וביטולים משמעותיים מצד לקוחות אלדית. אלדית תבעה את זיקית לפיצויים, אך בית המשפט המחוזי דחה את תביעתה ובמקום זאת פסק לה סכום שונה בהתבסס על פשרה קודמת בין הצדדים שעסקה בסכסוך דומה. השופטת בן-פורת, בדעת מיעוט, סבורה כי טענתה של אלדית הייתה צריכה להתבסס אך ורק על גרסתה לאירועים, שכן נטל ההוכחה מוטל עליה. מאחר שגרסתה, באשר להיקף הנזק שנגרם לה, לא הייתה אמינה דיה כדי לברר את הנזקים, היה מקום לדחות את התביעה. עם זאת, דעת הרוב, המיוצגת על ידי השופט אלון, חולקת על החלטת בית המשפט המחוזי ומאשרת אותה. החלטת רוב זו גורסת כי אופיו של החוזה, בין אם מכירה ובין אם שירות, אינו רלוונטי במקרה זה. הם גם מצדיקים את קביעת הפיצויים על סמך הסדר הפשרה הקודם, שהיה כרוך בנסיבות דומות. משכך, הערעור נדחה, ופסק דינו של בית המשפט המחוזי מאושר בשינוי קל המפורט בפסק דינו של השופט אלון. אלדית חויבה לשאת בהוצאות ובשכר טרחת עורך דין, בסך 10,000 ל"י. השופטת בן-פורת, לדעת מיעוט, הייתה מקבלת את הערעור ודוחה את תביעתה של אלדית על הסף. פסק הדין ניתן ביום כ"ו אלול תשל"ח (28.9.1978).