ב"ל 44029-06-23

תקציר

להלן ניתוח משפטי של פסק הדין, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים וחידושים, בהתבסס אך ורק על המידע שסופק: **ניתוח משפטי של פסק דין ב"ל 44029-06-23** **1. רקע עובדתי והטענה המרכזית** התיק עוסק בערעורו של מר אברהם גולדיאן (להלן: "המערער") כנגד החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נכות כללית) של המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המשיב"). הוועדה קבעה למערער דרגת נכות של 34%, אשר אינה מזכה אותו בגמלה. ערר זה נולד בעקבות קביעת הוועדה הרפואית מדרג ראשון, אשר קבעה נכות של 30% בגין פיברומיאלגיה, בנוסף לנכות נפשית בשיעור 20% בגין הפרעת הסתגלות עם סימנים דכאוניים וחרדתיים קלים, אשר הוועדה הראשונה ראתה בהם תסמינים נלווים לפיברומיאלגיה. המערער הגיש ערעור לבית הדין האזורי לעבודה, כאשר בשלב מאוחר יותר, ולאחר ויתור על טענות דיוניות מסוימות, התמקד הערעור בשתי טענות עיקריות: א. **התעלמות מהפרדת נכות נפשית ופיברומיאלגיה:** המערער טען שהוועדה התעלמה מכך שהנכות הנפשית (20% בדרג ראשון) אינה חופפת במלואה לנכות בגין פיברומיאלגיה, וכי יש להפריד בין דיכאון, חרדה והפרעת הסתגלות לבין הפיברומיאלגיה. ב. **העדר דיון בחומרת הפיברומיאלגיה:** המערער טען שהוועדה לא דנה בטענתו כי חומרת הפיברומיאלגיה שלו מצדיקה קביעת נכות גבוהה יותר מ-30%. **2. ניתוח משפטי – הטענה הראשונה: הפרדת נכות נפשית ופיברומיאלגיה** * **עקרון משפטי:** עקרון יסוד בקביעת נכות הוא קביעת אחוזי נכות בגין כל ליקוי בנפרד, כאשר קיימת חפיפה מסוימת בין ליקויים, יש לקבוע האם החפיפה היא מלאה או חלקית, והאם יש מקום לקבוע נכות נפרדת עבור כל רכיב. * **התמודדות הוועדה והערעור:** הוועדה הרפואית לעררים, במעין "ועדה בתוך ועדה", בחנה את המערער דרך יועצים בתחום הפסיכיאטרי, האורולוגי והנוירולוגי. לטענת המערער, הוועדה התעלמה מהפרדת הנכות הנפשית. * **הכרעת בית הדין:** בית הדין קבע כי הוועדה אכן שגתה בכך שסברה שהיועץ הפסיכיאטר קבע שיש לחפוף בין הנכות הנפשית לפיברומיאלגיה. אולם, בית הדין דחה את טענת המערער לגבי עניין זה, **מכיוון שהמערער, באמצעות בא כוחו, הודיע בפתח ישיבת היועצים כי "מבחינה פסיכיאטרית אנחנו לא מערערים"**. ויתור זה, באופן מודע ומפורש, פורש על ידי בית הדין כהסכמה להותיר על כנה את החלטת הוועדה מדרג ראשון, שקבעה חפיפה מלאה בין הנכות בתחום הפיברומיאלגיה לנכות בתחום הנפשי. * **חידוש/הבהרה משפטית:** פסק הדין מבהיר כי **ויתור מפורש על עניין ספציפי בפני הוועדה הרפואית, גם אם הוא נובע מהסדר דיוני, עשוי להיחשב כהסכמה להחלטות קודמות בנוגע לאותו עניין**. בכך, ויתור זה מנע מהמערער את היכולת לטעון בבית הדין כי יש לבחון מחדש את נושא החפיפה הפסיכיאטרית. * **פרשנות התקנות (סעיף 8 לפסק הדין):** בית הדין אף התייחס לגוף טענת המערער בנוגע לפרשנות התקנות. סעיף 92 לתוספת לתקנות מפרט "פגימות נלוות לתסמונת" הפיברומיאלגיה. בית הדין הדגיש את השימוש במילה **"לרבות"**, המצביעה על רשימה **לא סגורה** של ליקויים. לטענת בית הדין, לא ניתן לשלול כי גם חרדה והפרעת הסתגלות ייחשבו לפגימות נלוות לפי הפירוש הנרחב של התקנה. עם זאת, כפי שצוין, המערער עצמו ויתר על העלאת טענה זו באופן אקטיבי בפני הוועדה. **3. ניתוח משפטי – הטענה השנייה: העדר דיון בחומרת הפיברומיאלגיה** * **עקרון משפטי:** הוועדה הרפואית לעררים מחויבת לדון בכל הטענות שהועלו בפניה במסגרת הערר, ובפרט בטענות בדבר חומרת הליקוי הרפואי ושיעור הנכות הראוי. * **התמודדות הוועדה והערעור:** המערער טען כי חומרת הפיברומיאלגיה שלו מצדיקה נכות של 40% ולא 30%. בית הדין מצא כי המערער צודק בטענתו זו. * **הכרעת בית הדין:** בית הדין קבע במפורש כי **"עיון בפרוטוקול הוועדה מיום 23.4.2023 מעלה שהיא לא קיימה דיון בשאלת חומרת התסמינים של הפיברומיאלגיה, וודאי שלא דנה בטענת המערער שהנכות שנקבעה לו בדרג הראשון אינה משקפת את מצבו."** בכך, בית הדין קיבל את טענת המערער בנוגע לפגם דיוני זה. * **חידוש/הבהרה משפטית:** פסק הדין מדגיש את **החובה הדיונית של הוועדה לקיים דיון משפטי מלא ומנומק**, הכולל התייחסות לטענות בדבר חומרת הליקוי הרפואי ושיעור הנכות, ולא רק לבדיקה רפואית. התעלמות מדיון בטענה מרכזית של המערער מהווה פגם משפטי המצדיק את השבת העניין לדיון בוועדה. * **היבט פרוצדורלי:** בית הדין ציין כי המשיב (המוסד לביטוח לאומי) **הסכים להחזיר את עניינו של המערער לוועדה לעניין זה**, אך הדבר לא בוצע. הסכמה זו של המשיב מחזקת את התוצאה אליה הגיע בית הדין. **4. סוף דבר וההשלכות** * **תוצאה:** בית הדין קיבל את הערעור **באופן חלקי בלבד**. עניינו של המערער הוחזר לוועדה הרפואית לעררים, על מנת שתקיים דיון בשאלת שיעור הנכות המתאים בגין פיברומיאלגיה, תוך התייחסות לטענתו בדבר חומרת התסמינים. * **הנחיות לוועדה:** בית הדין הנחה את הוועדה כי עליה לתקן את הקביעה השגויה בפרוטוקול שלה, לפיה המערער נבדק על ידי פסיכיאטר במועד מסוים (כאשר המערער ויתר על בדיקה זו). כמו כן, ההחלטה החדשה של הוועדה צריכה להיות מפורטת ומנומקת. * **היעדר הוצאות:** בית הדין לא חייב את המשיב בהוצאות המערער, לאור הסכמתו של המשיב להחזרה לדיון בוועדה. **5. נקודות משפטיות מרכזיות וחידושים (כפי שעולים מהמידע שסופק):** * **ההשלכות של ויתור מפורש:** פסק הדין מדגיש את המשמעות המשפטית של ויתור מפורש על עניין מסוים בפני ועדה רפואית. ויתור כזה עשוי למנוע העלאת טענות בנושא זה בהמשך ההליך, גם אם הוועדה עצמה שגתה בהתייחסותה הראשונית. * **פרשנות "לרבות" בתקנות:** הבהרת השימוש במילה "לרבות" כחלק מרשימה לא סגורה בתקנות, המאפשרת גמישות פרשנית בנוגע ל"פגימות נלוות". * **חובת דיון מהותי:** בית הדין מחזק את החובה הדיונית של הוועדה לקיים דיון מהותי בכל הטענות בדבר חומרת הליקוי הרפואי, ולא רק להסתפק בבדיקה רפואית. * **תיקון טעויות פרוצדורליות:** בית הדין מורה על תיקון טעות עובדתית בפרוטוקול הוועדה (לגבי הבדיקה הפסיכיאטרית), כחלק מהחזרת התיק לוועדה. בסך הכל, פסק הדין מציג איזון בין קבלת עמדת המערער בנוגע לפגם דיוני מהותי (אי-קיום דיון בחומרת הפיברומיאלגיה) לבין דחיית טענתו האחרת, בשל ויתור מודע שלו על זכותו לדון בנושא זה בפני הוועדה.