בג"צ 566/76

תקציר

בג"ץ התייחס לסכסוך עבודה מורכב שכלל התפטרות של 18 עובדים ממפעל בעקבות תנאי עבודה והחלטות הנהלה, ובראשן השעייתו של עמיתו, דוד חכימי. בתחילה, עובדים אלה הביעו את מורת רוחם הקולקטיבית באמצעות מכתב חתום שההנהלה פירשה כהתפטרות המונית. למרות טענות העובדים כי מכתביהם אינם אלא איום בהתפטרות קולקטיבית, קבע בג"ץ כי מעשיהם מהווים התפטרות ברורה וחד משמעית. בית הדין הדגיש כי התפטרות היא זכות אישית של העובד ויש לבטאה בצורה ברורה, בין אם באופן אישי ובין אם באופן קולקטיבי. בית הדין מצא כי פניותיהם להנהלה היו ישירות ושיקפו כוונה ברורה לנתק את יחסי העבודה, תוך שהוא מבטל את הטענה כי מדובר במסגרת מאבק מקצועי או איום בשביתה. בג"ץ דחה את הטענות לפיהן העובדים יכולים לחזור בהם מהתפטרותם אלא אם המעסיק לא שינה את עמדתו לרעה. יתר על כן, בית המשפט הדגיש את העיקרון המשפטי לפיו כוונות מתפרשות על סמך ביטויים חיצוניים ולא על סמך מחשבות פנימיות. היא דחתה את טענת העובדים כי יש לראות במכתביהם הקיבוציים חלק מכלי משא ומתן מקצועי רחב יותר ולא התפטרות של ממש. בסופו של דבר, החזיר בית הדין על כנו את החלטת בית הדין האזורי לעבודה שהכירה בהתפטרויות והורה למשיבים לשלם הוצאות משפט. פסק דין זה מחזק את העיקרון לפיו במשפט העבודה להבעת כוונות בכתב משקל משמעותי, במיוחד כאשר מדובר בהתפטרות, ומדגיש את הציפייה לתום לב בהצהרות מסוג זה.