ת"ק 40758-12-19

תקציר

התובע, מר דרוקר, תבע את הנתבעת, חברת הסלולר פלאפון, על כך שגבתה ממנו תשלום בגין רכישות שלא ביצע ובגין שירותים שניתנו לבנו. התביעה הראשונה הייתה בגין חיוב עבורו עבור זוג אוזניות שלא רכש; התביעה השנייה הייתה בגין חיובים בכרטיס האשראי של אשתו בגין שירותים שניתנו לבנו לאחר שבנו נותק מחבילת הסלולר שרכש עבורו מר דרוקר. השופט פסק לטובתו של דרוקר בשני הסעיפים. בסעיף הראשון קיבל השופט את טענתו של דרוקר כי חתימתו על רכישת האוזניות זויפה. גרפולוג מומחה העיד כי קיימת סבירות גבוהה מאוד שהחתימה זויפה, והשופט מצא שמר דרוקר לא התחייב לשלם עבור האוזניות. מכיוון שהוא לא הסכים לרכוש אותם, לא ניתן היה לחייב אותו עבורם. השופט הורה לפלאפון להחזיר למר דרוקר את עלות האוזניות, בתוספת ריבית. בסעיף השני ציין השופט כי החיובים בגין החבילה של בנו של דרוקר נוכו מכרטיס האשראי של אשתו במשך מספר שנים. דרוקר לא יצר קשר עם פלאפון כדי לעדכן את פרטי החיוב של בנו, וכך גם בנו, שהיה אדיש להאשמות. השופט קבע כי פלאפון צדקה בכך שכללה את הבן כצד שלישי בתביעה, וכי אם ייקבע כי על פלאפון להחזיר את התשלומים עבור חשבון הבן למר דרוקר, אזי יהיה על הבן לשפות את פלאפון בגין ההחזר. לחילופין, אם פלאפון לא תהיה מחויבת להחזיר את הכסף, דרוקר יוכל להחזיר את התשלומים ישירות מבנו. השופט ציין גם כי דרוקר אחראי חלקית לאישומים מאחר שלא עקב אחר חשבונו. בנוסף לחיוב פלאפון בהחזר הוצאות האוזניות, פסק השופט לדרוקר פיצויים בגין עוגמת נפש בסך 1,000 שקל, וכן 2,925 ו-800 שקל בגין הוצאות שנגרמו להוכחת זיוף חתימתו, והוצאות משפט בסך 1,250 שקל. פלאפון חויבה לשלם למר דרוקר סך של 8,129 ₪ בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין.