ע"א 20306-03-14

תקציר

המשיב טוען כי יש לדחות את הערעור שכן טענת ההתיישנות הועלתה כראוי על ידי הנתבע בהזדמנות הראשונה, בכתב הגנתו, ונתמכת בעובדות הקיימות. לטענת המשיב, התביעה לפי חוק הגנת הפרטיות התיישנה, כפי שעולה מהודעתה של התובעת עצמה, ומהחוק עצמו הקובע תקופת התיישנות של שנתיים. טענת התובע כי העוולה נמשכת ולא הוסרה מהרשת הצה"לית לא נתמכה בשום תצהיר או ראיה אחרת ולכן החלטת השופט לדחות את התביעה הייתה מוצדקת. הערעור נדחה, והתובע חויב בהוצאות המשפט של המשיב, שנקבעו על סך 7,000 ₪.