ע"א 79/69

תקציר

בית המשפט העליון דחה את ערעורם של שלושה סוחרים גרמנים (המערערים) שביקשו רשות לייצג קבוצה של 40 נושים בתביעה נגד מספר נתבעים. הסוחרים טענו כי הנתבעים חייבים בפירעון החובות המגיעים לכל הנושים, אך בית המשפט מצא כי הסעד המבוקש - פירעון סכומי כסף משתנים - ייחודי לכל נושה ולא ניתן להעניק אותו בתובענה ייצוגית. לדברי בית המשפט, תובענה ייצוגית נועדה למצבים בהם הסעד המבוקש זהה לכל התובעים, כגון פסק דין הצהרתי, אך לא לתביעות פיצויים פרטניות. עוד ציינו השופטים כי לנושים אינטרסים שונים וכי הרגולציה הישראלית לתביעות ייצוגיות, בניגוד למקבילתה האנגלית, מחייבת את התובעים להיות בעלי אינטרס זהה בנושא התביעה. בנוסף, הבהיר בית המשפט כי החלטת בית המשפט המחוזי דחתה למעשה את בקשת המערערים לתביעה ייצוגית, שכן היא הציבה תנאים שלא הוזכרו בתקנה הרלוונטית. עם זאת, בית המשפט לא פסק הוצאות למי מהצדדים, והכיר בתלונתם הלגיטימית של המערערים. השופט זילברג, אף שאהד את מצבם של המערערים, הסכים כי מנגנון התובענה הייצוגית אינו מתאים לתביעתם, בשל אופיו של הסעד המבוקש.