בד"מ 15/17

תקציר

פסק הדין דן בחמש תלונות נפרדות שהוגשו נגד עורך דין שהושעה זמנית מעיסוק בעריכת דין עד להכרעה סופית בתיק אחר. למרות השעייתו, ביצע עורך הדין פעולות ייעודיות לעורכי דין, לרבות ייצוג לקוחות בבית המשפט, שליחת מכתבי דרישה ופרסום שירותים משפטיים באתר האינטרנט של משרדו. עורך הדין טען כי ההשעיה הזמנית אינה תקפה ומחייבת משום שבית הדין המשמעתי לא פירט את היקף ההשעיה. עוד טען כי ההחלטה להשעותו בטלה בשל ניגוד עניינים פוטנציאלי של אחד השופטים. בנוסף, טען כי עבירת ההתחזות אינה חלה עליו שכן לא מדובר בעבירת משמעת וסעיף 97 לחוק לשכת עורכי הדין אינו מכסה השעיה זמנית. בית המשפט דחה את כל טענות עורך הדין וקבע כי השעייתו תקפה ויעילה, וכי כל מעשיו היוו התחזות והתנהגות שאינה הולמת עורך דין. עוד קבע בית הדין כי רמת ההוכחה הנדרשת לצורך העמדה לדין משמעתי היא בין הדין הפלילי למשפט האזרחי, והמתלונן הצליח להוכיח את הטענות מעבר לספק סביר. כתוצאה מכך, הרשיע בית המשפט את עורך הדין בעבירות הבאות: פגיעה בכבוד מקצוע עריכת הדין, התנהגות שאינה הולמת את מקצוע עריכת הדין, התחזות וביצוע פעולות המוטלות על עורך דין. עורך הדין הושעה זמנית מלשכת עורכי הדין, וההשעיה נמשכה עד לקבלת החלטה סופית בעניינו השני.