ס"ע 52412-08-19

תקציר

פסק דין זה דן בזיהוי המעסיק בדפוס העסקה מורכב, ובאותנטיות ובלגיטימיות של יחסי העבודה. התובעת, שטענה כי עבדה כעובדת ניקיון אצל הנתבעים, תבעה תשלומים שונים לרבות הפרשי שכר, פדיון חופשות והפרשות לפנסיה. בית המשפט מצא כי מר אביר, שלא היה בעל רישיון למתן שירותי כוח אדם, שימש כקבלן כוח אדם עבור התובעת. למרות שטען כי היה "מייצג", בית המשפט קבע כי גרסתו אינה אמינה, והטיל עליו את האחריות לעבודתו ולשכרו של התובע. באשר לנתבעת המלון, קבע בית המשפט כי בשל החוזה הבלתי חוקי שחתמה עם מר אביר, יש לראות בה מעסיק משותף. הנתבעים הוחזקו כמעסיקים משותפים וחויבו לפצות את התובע. עם זאת, טענת התובעת כי צו הרחבה בענף הניקיון חל על יחסי העבודה שלה לא הוכחה, שכן לא הוכח כי ניקיון הוא בליבת העסקים של הנתבעים. לפיכך, נדחו תביעותיה של התובעת להפרשות לפנסיה ולקרן השתלמות על בסיס צו הרחבה זה. בית הדין הורה לנתבעים לשלם לתובע את הסכומים הבאים, ביחד ולחוד: 1,500 ₪ בגין אי הודעה לעובד על תנאי העבודה; פיצוי בסך 2,000 ש"ח בגין ליקויים בתלושי שכר; 921 שקל הפרשי שכר; 1,087 שקל לפדיון חופשה; 1,931 ש"ח בגין הפרשות לפנסיה; וסך של 1,692 ש"ח להשבת ניכויי שכר. כמו כן חויבו הנתבעים לשלם לתובע את הוצאותיו, כל אחד בסך 3,000 ₪.