ת"פ 14862-10-19

תקציר

השופט דחה את בקשותיו של הנאשם והחליט להרשיעו באישומים שבכתב האישום. השופט לא מצא כל פגם בחקירתו או בהעמדתו לדין של הנאשם או בהתנהלות המתלוננת. הראיות הראו כי יחס הרשויות לנאשם היה סלחני, וכי החקירה וההעמדה לדין היו מוצדקות. השופט דחה גם את טענות הנאשם בהתבסס על הנחיית פרקליט המדינה 14.12 והנחיית היועץ המשפטי לממשלה 4.1103, וקבע כי הן אינן רלוונטיות או אינן ישימות לתיק. לדברי השופט, התבטאויותיו המעליבות של הנאשם כלפי עובדי ציבור אינן חוסות תחת חופש הביטוי ומהוות פגיעה. בנוסף, השופט לא מצא ניגוד עניינים אישי או מוסדי במעשיה של המתלוננת, ודחה את טענות הנאשם לחוסר תקינות. עדותה של המתלוננת הייתה קוהרנטית ואמינה, בעוד שטענות הנאשם היו לעיתים קרובות סותרות ולא מבוססות. ככלל, השופט הגיע למסקנה כי האישומים של איומים והעלבת עובד ציבור הוכחו מעבר לספק סביר והרשיע את הנאשם.