ע"א 10035/03

תקציר

במקרה של הערעור על החלטת בית משפט השלום בנהריה, ביקש המערער לפסול את השופט א' שחורי מלדון בהליך חדש בשל משוא פנים לכאורה. המחלוקת נבעה משימוש בדרך כורכר העוברת במקרקעי המערערת, אשר הובילה לחלקות שעובדו על ידי המשיבים. קודם לכן פסק בית המשפט נגד המערערת ונתן צו מניעה לטובת המשיבים. המערער טען כי מעורבותו והחלטותיו הקודמות של בית המשפט מלמדות על דעה מוטה, המעלה חשש למשוא פנים. עם זאת, הערעור נדחה. בהחלטה הודגש כי טענות המערערת נדחו, שכן סוגיות הפסילה היו צריכות לעלות מיד לאחר פסק הדין הקודם. מבחינה מהותית, נמצא כי פסק דינו הקודם של השופט שחורי לא ביסס עמדה נעולה ולא שיקף משוא פנים. עיסוק בעניינים עובדתיים או משפטיים דומים, אפילו שבהם מעורבים אותם צדדים, אינו מרמז מטבעו על הטיה. בנוסף, המערער לא הוכיח תשתית אובייקטיבית למשוא פנים, ומרבית השגותיו נגעו להחלטות פרוצדורליות, אליהן יש להתייחס באמצעות ערעורים פורמליים ולא בקשות פסילה. פסק הדין שב והדגיש כי הביקורת צריכה לכוון להחלטות השיפוטיות עצמן, ולא לשופט באופן אישי. לפיכך נדחה הערעור, ואישר את פסק דינו הראשוני של בית משפט קמא.