ת"א 29865-11-18

תקציר

המחלוקת נסובה סביב מקום חניה בבניין מגורים הנמצא בשיפוצים במסגרת פרויקט תמ"א. התובעים, דיירי הבניין, טענו כי הנתבעת, יזמית הפרויקט, רימתה אותם לחתום על מסמך שחילט את מקום החניה שהוקצה להם במקור מבלי ליידע אותם. בית המשפט פסק לטובת התובעים, והגיע למסקנה כי על הנתבעת מוטלת חובה לגלות את ביטול מקום החניה אך לא עשתה כן. בעקבות זאת הורה בית המשפט על ביטול המסמך וקבע כי על הנתבעת לפצות את התובעים. עם זאת, בית המשפט לא קיבל את דרישת התובעים לאכוף את חובת הנתבעת לשמור על מקום החניה כפי שהובטח בתחילה בהסכם התמ"א, ומצא אותה בלתי מעשית. במקום זאת, נפסקו לתובעים 158,000 ₪ כשווי מקום החניה האבוד, לצד 5,000 ₪ בגין עוגמת נפש, והחזרים שונים בסך 20,000 ₪, כולם ישולמו בתוך 30 יום. פסק הדין כלל גם שכר טרחת תובעים ושכר טרחת שמאי. בית המשפט קבע כי רשלנות התובעים בחתימה על המסמך ללא הבנה ראויה אינה שוללת את ההטעיה, והיה על הנתבע, בהיותו בעל גישה למידע חיוני, לגלות אותו.