ה"פ 532/71

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לבקשת רשות ערעור על הרשעה בעבירה על סעיף 218 לפקודת סדר העונשין, 1936, שעניינו שימוש ברכב וגרימת מוות. הנאשם טען כי הם פעלו מתוך "אוטומטיזם", ללא הכרה או רצון. עם זאת, בית המשפט מצא כי הודעותיו של הנאשם עצמו במשטרה ועדותם הצביעו על כך שהם היו בהכרה בעת האירוע. עדותו של המומחה הרפואי התומכת בטענת הנתבע בדבר חוסר רצון לא הייתה משכנעת ולא העלתה ספק סביר בדבר רצונה החופשי של פעולות הנתבע. בנוסף, קבע השופט כי מהירותו וחוסר תשומת לבו של הנתבע הובילו לתאונה וכי לא ניתן לייחס את התוצאה לרשלנות רפואית בלבד, במיוחד לאור תום ליבם וכשירותם המקצועית של המנתחים. עוד הבהיר השופט כי כללי הסיבתיות הקבועים בסעיף 219 לפקודת סדר הדין הפלילי חלים על אישומים לפי סעיף 218. כתוצאה מכך, בקשת רשות הערעור נדחתה, והרשעתה של הערכאה הנמוכה יותר נותרה בעינה.