עס"ק 26965-12-12

תקציר

במקרה זה, הסוגיה המרכזית נסובה סביב השאלה האם יש לכלול את תוספת שכר הכוננות שמעניקה בזק לעובדי ההנהלה בחישוב גמול השעות הנוספות ופדיון החופשות. בית המשפט העליון, בדעת רוב, קבע כי אין לראות בשכר כוננות זה כחלק מ"שכר רגיל" לצורך חישובים אלה. ההחלטה הפכה פסיקה קודמת בפרשת ברנע, שכללה שכר זה בחישובים אלה. בית הדין נימק את החלטתו בכך שהשכר בכוננות נועד לגורם זמינות מעבר לשעות העבודה הרגילות, ולא לעבודה בשעות נוספות בפועל, ובכך סיווג אותו כתוספת ולא כחלק מהשכר הרגיל. יתר על כן, בית הדין הדגיש כי שכר זה לא ניתן עבור ביצוע עבודה בשעות רגילות אלא עבור מוכנות מחוץ לשעות הרגילות. ההחלטה לקחה בחשבון גם פרקטיקות ותיקות ופרשנויות משפטיות קודמות שתמכו בהחרגת שכר זה מתחשיבי שכר רגילים. בינתיים, הדעה החולקת טענה להגדרה רחבה יותר של שכר, ותמכה בהכללת רכיבים אלה לרווחתם הכלכלית של העובדים. עם זאת, פסק הדין הדגיש בסופו של דבר את ההבחנה בין שכר רגיל לבין תוספות מותנות, במטרה לדבוק בכוונה הסטטוטורית של גמול שעות נוספות בשיעור גבוה יותר משעות העבודה הרגילות. בית המשפט גם מצא את ערעורה של בזק על פדיון חופשה לגיטימי, וקבע כי תוספת דמי הכוננות הכלולה בדמי חופשה אינה נדרשת על פי חוק, ולכן אין לכלול אותה אוטומטית בחישוב פדיון חופשה. פסק הדין משקף יישור קו משפטי ופרשני עם פסיקות קודמות הנוגעות לסוגיות דומות ומדגיש את ההבחנה הדקדקנית בין מרכיבים שונים של תגמול עובדים במסגרת דיני העבודה.