סע"ש 4340-05-21

תקציר

התובע, עובד שהוצא לחל"ת על ידי המעסיק הנתבע בתקופת הקורונה, טען כי הנתבעת הפלתה אותו על רקע גיל וסירבה שלא כדין להחזירו לאחר הסגרים, מה שאילץ אותו בסופו של דבר להתפטר. עם זאת, השופט קבע כי התובע לא הביא ראיות לאפליה מחמת גיל, ודחה טענה זו. עם זאת, השופט פסק לטובת התובע במספר סעיפים נוספים. ראשית, החל"ת הממושך היווה התפטרות כדין, המזכה את התובעת בפיצויי פיטורים. עוד קבעה השופטת כי מעסיקו האחרון של התובע, הנתבע, היה אחראי לתשלום פיצויי פיטורים עבור כל תקופת עבודתו, לרבות תקופת עבודתו אצל מעסיקים קודמים באותו מקום עבודה. השופט קבע את שיעור הפיצוי והורה לנתבעת לשלם 84,527 ₪ להשלמת פיצויי הפיטורים, בנוסף לסכום שכבר נצבר בקופת הפיצויים של התובע. כמו כן, קבעה השופטת כי על הנתבע לתקן את טופס 161 של התובע כך שישקף נאמנה את הוותק שלו ואת שכרו האחרון. התובע הצליח גם בתביעתו לפיצוי בגין עדותו בבית המשפט מטעם הנתבע, והשופט פסק לו 500 ₪. בנוסף, פסקה השופטת לתובע 5,000 ₪ בגין עוגמת נפש, וקבעה כי הנתבע גילה חוסר רגישות כלפיו וקיצר שלא כדין את הוותק שנרשם בתלושי השכר ללא הודעה מוקדמת. לבסוף, דחתה השופטת את תביעות התובע לפיצויים לפי חוק הודעה מוקדמת לעובד ולאיחור בתשלום שכר לאחר הודעה מוקדמת, וכן את טענותיו בדבר תשלום שעות כוננות וגמול הלנה. שני הצדדים חויבו לשאת בהוצאותיהם המשפטיות, כאשר הנתבע שילם לתובע 7,500 ₪ שכר טרחת עורך דין.