ב"ש 10424/07

תקציר

יורם נועם, סגן הנשיא דחה את בקשתו של אסיר, שביקש כי המועד להבאת עניינו בפני ועדת השחרורים המיוחדת ייקבע על פי חוק הרשות השופטת – גרמניה – ולא על פי דין המדינה שבה מרצה את העונש – ישראל. המבקש, שנידון למאסר עולם בגרמניה, טען כי הוטעה באשר להשלכות העברתו לישראל. עם זאת, הראיות הראו כי המבקש היה מודע היטב לכך שהחוק הישראלי יחול על עונשו, לרבות הדינים הנוגעים לשחרור על תנאי ושחרור מוקדם, ונתן את הסכמתו להעברה. בגזר הדין הודגש כי אכיפת גזר הדין, לרבות דיני השחרור על תנאי והשחרור המוקדם, נתונה לשיקול דעתה של המדינה בה מרצה העונש, כאמור באמנת אכיפת גזר הדין ובדין הישראלי. יתר על כן, המנגנונים הישראלי והגרמני להטלת מאסרי עולם דומים ואינם נחשבים לחלק אינטגרלי מתהליך גזר הדין. לפיכך, עונשו של המבקש צריך להיות כפוף להליכי השחרור המוקדם הקבועים בחוק הישראלי. בנוסף, טענתו של המבקש כי הוטעה באשר לתוצאות העברתו נדחתה על סמך חומר הראיות, והסכמתו להעברה נקבעה כתקפה. לפיכך, נדחתה הבקשה לעיון חוזר בהחלטה בדבר הפחתת עונשו של המבקש.