ע"פ 414/78

תקציר

הכרעת הדין עניינה בעבירה שביצע הנאשם, שהורשע בהצתה ובגרימת חבלה חמורה בכוונה. המקרה נסוב סביב פרשנות הכוונה הפלילית וההבחנה בין כוונה להרוג לבין כוונה לגרום חבלה חמורה. המדינה ערערה על ההחלטה וביקשה לשדרג את ההרשעה לניסיון רצח. בית המשפט העליון פסק לטובת המדינה, הרשיע את הנאשם בניסיון רצח וקיבל את הערעור על העונש הראשוני, והאריך את תקופת המאסר לשבע שנים. עובדות המקרה הן כדלקמן: הנאשם, שהיה אז בן 17, שפך בנזין דרך חלון לתוך חדר שבו ישן ילד בן 12, יוסף. הבנזין הוצת וגרם לכוויות קשות לילד, שכמעט מת. כוונת הנאשם הייתה להרוג את אחיו של יוסף, סלים, שהיה מודיע משטרתי. הוא האמין שסלים ישן בחדר, אבל יוסף היה זה שנכח במקום. הנאשם קיבל תשלום עבור חלקו בתקיפה. הרשעתו של בית המשפט המחוזי את הנאשם בגרימת חבלה חמורה במתכוון התבססה על התפיסה כי לא הייתה לנאשם כוונה ממשית להרוג. עם זאת, בית המשפט העליון, בפסק דין שניתן על ידי ממלא מקום הנשיא לנדוי, חלק עליו. נקבע כי מעשהו של הנאשם בשפיכת בנזין לחדר ומודעותו לכך שאדם ישן בו מעידים על כוונה אמיתית להרוג. עדות נוספת לכוונה זו באה לידי ביטוי בהודעתו של הנאשם במשטרה, שם ציין כי ידע כי סלים הוא מודיע. בית המשפט העליון ציטט פסיקות קודמות כדי לתמוך ברעיון שכוונה להרוג אדם אחד יכולה לעבור לאדם אחר שגופתו הייתה נשוא הפשע. לפיכך, ערעור המדינה הצליח לשדרג את ההרשעה לניסיון רצח. כמו כן, בית המשפט העליון קיבל גם את ערעור המדינה על העונש, והאריך את תקופת המאסר בשל חומרת העבירה והפגיעה המשמעותית שנגרמה לקורבן. בית המשפט הכיר ברקע הקשה של הנאשם ובחוסר בגרותו, אך בסופו של דבר קבע כי מעשיו מצדיקים עונש חמור מזה שהטיל בית המשפט המחוזי.