עפמ"ק 30968-11-18

תקציר

פסק הדין מקבל את הערעור בחלקו. היא קובעת כי ההחלטה להפקיד בטוחה לצו ההריסה המנהלי לא הייתה מוצדקת במקרה זה, שכן לא היו ראיות קונקרטיות לנזק וכוונת המחוקק מאחורי צווים אלה אינה תומכת בהחלטה זו. עוד צוין בפסק הדין כי השימוש המתרחב בצווי הריסה מנהליים מצביע על מגמה של שימוש בהם כאמצעי מנהלי ולא עונשי. מאידך גיסא, בית המשפט מקבל את קביעתו של בית משפט קמא לפיה הייתה תשתית עובדתית ראויה לצו, שכן המבנה אכן לא היה גמור ולא מאוכלס בעת ביקור המפקח. היא גם מסכימה עם קביעתו של בית משפט קמא כי חובת ההיוועצות קוימה כדין, בהינתן שהיו בידי הגוף המייעץ כל הפרטים הרלוונטיים לקבלת החלטה מושכלת. יתר על כן, כל פגם בהליך ההתייעצות לא היה חמור דיו כדי להצדיק את ביטול הצו, במיוחד בהתחשב בדוקטרינת הבטלות היחסית. ככלל, בית המשפט אינו מוצא עילה לביטול צו ההריסה ומחליט כי הוא יישאר על כנו ודוחה את הערעור. הצו אמור להיכנס לתוקף ב-16 בדצמבר 2018, ולאף אחד מהצדדים לא ייפסקו הוצאות.