ב"ל 2177/98

תקציר

בית הדין מצא כי התובע, שנפגע בעבודה בשנת 1967 והגיש תביעה מוצלחת בגינה, התחייב בכתב באותה עת כי לא יתבע כל פנסיה חודשית בגין פגיעה זו עד הגיעו לגיל 65. בשנת 1990 הגיש התובע תביעה נוספת, בה טען כי הוא סובל ממחלות לב וכליות, והוכר כנכות כללית. עם זאת, הנתבע דחה את תביעתו וקבע כי שתי התביעות מהוות אירוע אחד, ולכן הוא אינו יכול לקבל שתי הטבות שונות. בית המשפט חלק על כך ופסק לטובת התובע, בקובעו כי הפגיעה בשנת 1967 והתביעה משנת 1990 אינן "אירוע אחד", שכן האחרון התבסס על ליקויים בריאותיים חדשים שלא נכללו בראשון. הנתבע חויב לשלם לתובע את קצבת הנכות הכללית רטרואקטיבית משנת 1990 ואילך, וכן את ההפרש בין קצבה זו לבין קצבת השאירים שקיבל התובע משנת 1992. כמו כן חויב הנתבע לאפשר לתובע לבחור את הפנסיה הגבוהה יותר בין שתי האפשרויות ולשלם לו את הוצאות המשפט. בפסק הדין הובהר כי זכאותו של התובע לקצבת נכות כללית החלה בשנת 1990, מה שמייתר את תביעתו משנת 1997, וכי יש לערוך מחדש את חישובי הנתבע לגובה הקצבה.