תאד"מ 68935-02-23

תקציר

בית המשפט דחה טענה שהוגשה נגד הנתבעים בשל היעדר ראיות מספיקות לתמוך בה. החלטה זו התקבלה בהתאם לתקנה 130 לתקנה 2018 TASSDA, הקובעת כי בית המשפט רשאי לבקש הוכחת התביעה, ובמקרה זה הטענה נמצאה לא מוכחת דיה. באופן ספציפי, חשבונית המס שסופקה לא נחשבה להוכחה אמינה לתשלום, ולא היו ראיות המוכיחות כי דרישת התשלום נענתה. בנוסף, התביעה כללה הוצאות נוספות שלא אומתו, כולל עלויות נסיעה וטלפון. בית המשפט ציין כי אין מדובר במקרה בודד, שכן עורך דינו של התובע קיבל בעבר התראות על טענות לא מספקות במקרים אחרים וניתנו לו הנחיות והחלטות הדרגתיות ללא שיפור. בית המשפט הדגיש את חשיבות ההקפדה על הנהלים הנכונים ואת תפקידו של עורך הדין כשחקן חוזר במקרים אלו, מה שהופך את האזהרה במקרה אחד לרלוונטית למקרים אחרים. מאחר שהתביעה נעדרה את הראיות הנדרשות ולא תוקנה למרות הזדמנויות מרובות, לא נותרה לבית המשפט ברירה אלא לדחות אותה לפי תקנה 42, בנימוק שמדובר בשימוש לרעה בהליכים שיפוטיים. פסק דין זה נועד לשמור על תקינות ההליך השיפוטי ולהוות גורם מרתיע מפני טענות בלתי מספקות חוזרות ונשנות.