ת"א 66308-03-19

תקציר

התובע, הולך רגל, נפגע מרכבו של הנתבע ונפצע ברגלו השמאלית. נסיבות התאונה ואחריותו של הנתבע לא היו שנויות במחלוקת. עיקר המחלוקות היו בנוגע לנזקי התובע, שכללו נכות רפואית, פגיעה בכושר השתכרות והפסדי שכר. בית המשפט מינה מנתח אורתופדי להערכת מצבו הרפואי של התובע, אשר מצא נכות זמנית של 100% בששת החודשים הראשונים לאחר התאונה ונכות לצמיתות של 8%. התובע טען כי הערכת המומחה הייתה מופרזת וביקש שיעור נכות גבוה יותר. עם זאת, בית המשפט קיבל את חוות דעתו של המומחה, ומצא אותה סבירה ועולה בקנה אחד עם הראיות הרפואיות. בית המשפט התייחס גם להשפעת הנכות על תפקודו וכושר ההשתכרות של התובע, וציין כי היא עשויה להיות שונה מהנכות הרפואית. הודגש כי יש לבחון כל מקרה לגופו, ופסק דין קודם עם שיעור נכות דומה לא משמעו פיצוי זהה. בית הדין קבע פיצוי הולם בהתחשב בנסיבותיו הספציפיות של התובע, לרבות גילו, השכלתו וסיכויי התעסוקה העתידיים שלו. באשר להפסדי שכר, חישב בית המשפט את הפסדי העבר על בסיס שכרו של התובע לפני התאונה, צמוד לערכו הנוכחי. בקשת התובעת לקבוע את שכר הבסיס על 6,000 ₪ התקבלה באופן חלקי, כאשר בית המשפט החליט על 5,560 ₪. בית המשפט התייחס גם להפסדי השכר העתידיים, וקיבל את טענת התובע כי יש להשתמש בשכר הממוצע במשק כשכר בסיס, בהתחשב בגילו הצעיר ובדרכו המקצועית הבלתי מוגדרת. בית הדין פסק 36,808 ₪ בגין הפסדי שכר בעבר, ודחה את טענת הנתבעת כי התובע קיבל תשלומים במהלך היעדרותו מהעבודה. בגין הפסדי שכר עתידיים פסק בית הדין סכום גלובלי של 90,000 ₪, בהתחשב בנכות הרפואית של התובעת, בגילה ובהכשרתה המקצועית. הפסדי הפנסיה חושבו לפי 12.5% משכר העבר והעתיד והסתכמו ב-15,851 שקל. נזקים נוספים כללו הוצאות רפואיות ונסיעות מוגדלות, שבית המשפט העריך ב-4,000 שקל, סיוע מצדדים שלישיים (בני משפחה) ב-8,000 שקל, וכאב וסבל ב-17,500 שקל. בסך הכל נפסקו לתובע פיצויים בסך 172,159 ₪, בצירוף שכר טרחת ההליך ושכר טרחת עורך דין, שישולמו על ידי הנתבע בתוך 30 יום. פסק הדין ניתן לטובת התובע, והנתבע חויב לפצות אותו בהתאם.