בג"צ 8451/18

תקציר

בג"ץ 8451/18 – האקדח על שולחן המטבח ואח' נ' השר לביטחון הפנים ואח' **ניתוח משפטי של פסק הדין** פסק הדין בעתירה זו עוסק בשני נושאים מרכזיים הנוגעים לחוק כלי היריה, התש"ט-1949: (1) התבחינים למתן רישיון להחזקת כלי ירייה פרטי, ו-(2) הוראת שעה המתירה למאבטחים לשאת כלי ירייה מחוץ לשעות העבודה. בית המשפט העליון, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, החליט למחוק את העתירה בטענה כי היא מיצתה את עצמה. **התבחינים למתן רישיון להחזקת כלי ירייה פרטי:** העתירה טענה כי שינוי שנעשה בתבחינים בשנת 2018, אשר הרחיב את האפשרות לקבלת רישיון נשק (כגון הוספת לוחמי צה"ל שעברו הכשרת "רובאי 07"), נעשה ללא תשתית עובדתית ראויה וללא דיון ציבורי ופרלמנטרי מספק. בנוסף, נטען כי יש לעגן את התבחינים בחקיקת משנה (תקנות) ולא בהנחיות מינהליות. במהלך הדיונים בעתירה, הודיעו המשיבים (השר לביטחון הפנים ומשרד הבריאות) כי הם מקבלים את עמדת היועץ המשפטי לממשלה וכי בכוונתם לעגן את התבחינים בחקיקת משנה. הוצג תהליך עבודת מטה שבוחן את התבחינים הקיימים, וכן הצהרה על כוונה לסיים את הליך גיבוש התקנות עד לסיום כנס הקיץ של הכנסת. על בסיס הצהרות אלו, קבע בית המשפט כי ראש זה של העתירה מיצה את עצמו. **הוראת השעה המתירה למאבטחים לשאת כלי ירייה מחוץ לשעות העבודה:** העתירה תנגדה גם להוראת השעה, שאושרה על ידי השר לביטחון הפנים מכוח סמכותו לפי סעיף 10ג(ה)(1) לחוק כלי היריה, והתירה למאבטחים לשאת נשק גם שלא במקום ובפרק הזמן שבהם מבוצעת השמירה. נטען כי הוראה זו מרחיבה באופן קיצוני את הנגישות לכלי ירייה. במהלך הדיונים, הודיעו המשיבים כי בכוונת השר לביטחון הפנים לקדם תיקון חקיקה שיסמיכו לקבוע בצו כי מאבטחים יוכלו לשאת נשק גם שלא במסגרת עבודתם, לפרק זמן מוגבל ובהתאם לאישור ועדת ביטחון הפנים של הכנסת. הודגש כי ההליך החקיקתי לא יסתיים עד לתאריך פקיעת הוראת השעה הנוכחית. בית המשפט, נוכח הבהרות אלו, והצעתו כי העותרים יוכלו להעביר את עמדתם לידי השר לפני הארכה נוספת של הוראת השעה, סבר כי אין עילה להתערבותו בנקודת הזמן הנוכחית. בית המשפט הדגיש כי טענות העותרים שמורות להם ביחס להחלטות עתידיות. **עקרונות משפטיים וחידושים:** 1. **מיצוי עצמי של עתירה:** בית המשפט העליון הגיע למסקנה כי העתירה "מיצתה את עצמה". משמעות הדבר היא, כי בעקבות התפתחויות שחלו במהלך הדיון המשפטי (כגון הצהרות המשיבים על כוונתם לפעול לשינוי מדיניות או חקיקה), ההליך המשפטי אינו נחוץ עוד לצורך השגת התכלית המקורית של העתירה. זוהי דרך יעילה לממשק בין המשפט המנהלי ובית המשפט, המאפשרת למערכת המשפט להתמקד במקרים בהם יש צורך אמיתי בהתערבות שיפוטית. 2. **אכיפת חקיקת משנה (תקנות) במקום הנחיות מינהליות:** דרישת העותרים לעגן את התבחינים בחקיקת משנה במקום בהנחיות מינהליות, היא דרישה משפטית הנוגעת לעקרון חוקיות המנהל. קביעת תבחינים המשפיעים באופן משמעותי על זכויות אזרח, ראוי שתעשה ברמה נורמטיבית גבוהה יותר, המאפשרת שקיפות, ביקורת ציבורית והליכי חקיקה הכוללים לרוב התייעצות עם גורמים רלוונטיים ואישור פרלמנטרי. הסכמת המשיבים לכך מהווה הכרה בחשיבות עקרון זה. 3. **סמכות השר להוציא הוראות שעה ופיקוח שיפוטי:** פסק הדין נוגע לשימוש בסמכות חריגה של השר לביטחון הפנים, מכוח סעיף 10ג(ה)(1) לחוק כלי היריה, להוציא הוראות שעה. בית המשפט מציג כיצד הסמכות הזו, המאפשרת סטייה מהכלל, נתונה לפיקוח שיפוטי. על אף שהעתירה נמחקה, בית המשפט לא פסל את הוראת השעה באופן עקרוני, אך השאיר פתח לדיון עתידי על ידי השארת טענות העותרים שמורות להם. הטיפול בהוראת השעה כלל הליך של "התנגדות לצו על תנאי", המצביע על הדינמיקה בין העותרים למשיבים ועל הדרך בה בית המשפט מנווט את הדיון. 4. **חקיקה לעומת מנהל:** פסק הדין מדגיש את ההבחנה ואת המתח בין קביעת מדיניות באמצעות חקיקת משנה (תקנות) לעומת קביעתה באמצעות הנחיות מינהליות. המגמה המתפתחת, כפי שהיא משתקפת בפסק הדין, היא לחתור לעיגון נורמות משמעותיות בחקיקת משנה, במיוחד כאשר אלו נוגעות לזכויות ולבטיחות הציבור. 5. **השפעת המצב הפוליטי על הליך קבלת ההחלטות:** פסק הדין מציג באופן גלוי את ההשפעה של המצב הפוליטי במדינה, לרבות מערכות בחירות והקמת ממשלות חדשות, על גיבוש מדיניות ועל הליכי קבלת החלטות. בית המשפט מודע לכך ומעניק למשיבים פרקי זמן נוספים להתייעצות וגיבוש עמדה. בסופו של דבר, בית המשפט בחר בדרך של מחיקת העתירה, כאשר הוא מקבל את התחייבויות המשיבים לפעול לשינוי המדיניות באופן שיענה על דרישות העותרים (לפחות באופן חלקי). החלטה זו משקפת את הגישה הפרגמטית של בית המשפט, הרואה בהתקדמות ההליכים בידי הרשות המנהלית תחליף להכרעה שיפוטית.