בש"פ 335/89

תקציר

פסק דינו של בית המשפט העליון מתייחס לערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים לשחרר את המשיב בערבות לאחר שהואשם באיומים, תקיפה והצתה של אשתו ואחותה. המדינה ביקשה לעצור את המשיב עד תום ההליכים, בטענה כי שחרורו יסכן את שלום הציבור. בית המשפט העליון אישר את החלטת בית המשפט המחוזי, תוך הדגשת חשיבות חירות האדם וחזקת החפות עד להוכחת אשמתו. על פי חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 9), חומרת העבירה לבדה אינה עילה מספקת למעצר אלא אם כן נקבע בסעיף 21א(א)(2). בית המשפט הסביר כי את תכלית המעצר יש להשיג באמצעים מגבילים פחות, כגון שחרור בערבות בתנאים. במקרה זה, בית המשפט המחוזי הפעיל כראוי את שיקול דעתו בכך שהורה על מעצר בית ותנאים נוספים להבטחת שלומם של הקורבנות לכאורה. ערעור המדינה, שביקשה את המשך מעצרו של המשיב, נדחה, והמשיב ישוחרר בכפוף לתנאים שפורטו. פסק דין זה משקף את עקרונות התיקון לחוק סדר הדין הפלילי, תוך שימת דגש על השמירה על חירות הפרט ועל הצורך בתשתית סבירה ומהותית למעצר.