פ"א 55730-12-13

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק בערעורים על גזרי דין בגין עבירות תכנון ובנייה. הערעורים נדחו מאחר שהקנסות שהטיל בית משפט קמא נמצאו בטווח הענישה המתאים. מטרת קנסות אלה היא להוות גורם מרתיע על ידי גרימת הפסד כספי משמעותי לעבריינים. הכלל הוא כי ערכאת ערעור לא תתערב בעונשים שהוטלו על ידי בית משפט קמא אלא בקיומן של נסיבות חריגות, וגם הקנסות שהוטלו במקרה זה היו בטווח שהציע התובע. התובע מנוע מלהתלונן על חומרת העונש, שכן הם עצמם הציעו את תנאי גזר הדין. כמו כן, טענות הנאשמים להפחתת עונשים, בטענה לאילוצים כספיים ולנקיטת הליכי תכנון להכשרת השימוש בקרקע, לא התקבלו. הנאשמים נמצאו כאנשי עסקים מנוסים שהיו מודעים היטב למעשיהם, ולא ניתן להצדיק את הפרת החוק על ידי האפשרות להכשיר בעתיד את הבנייה. ערעורים אלה, אפוא, אינם מקימים נסיבות חריגות המצדיקות התערבות בעונשו של בית משפט קמא, ופסקי הדין של הערכאה הנמוכה יותר נותרו בעינם.