רע"א 47260-02-22

תקציר

פסק הדין מסכם מחלוקת בין חברה, גבס רקורד, לבין קבלניה, בנוגע לתשלום עבור עבודות בנייה. ההסכם המקורי בין הצדדים כלל תניית בוררות שמינתה בורר ספציפי, דוד יעקב, ששימש גם כמפקח על הפרויקט. כאשר התעוררה מחלוקת על שכר שלא שולם, ביקשו הקבלנים הקפאת הליכים לטובת בוררות בהתאם להסכם. בית משפט השלום בתל אביב-יפו נעתר תחילה לבקשה, אך השאיר את ההחלטה בעניין זהות הבורר לפסק דין עתידי. שני הצדדים הציגו את טיעוניהם בעד ונגד מינויו של דוד יעקב כבורר. בית המשפט, תוך כיבוד שיקול דעתו של בית משפט קמא, פסק לטובת מינוי בורר אחר, תוך ציון מעורבותו הקודמת של דוד יעקב בסכסוך וניגוד עניינים פוטנציאלי שלו. על החלטה זו הוגש ערעור, כאשר המערערים טענו כי בית משפט קמא התעלם מהיבטים מרכזיים של התיק. לאחר עיון בטענות, נעתר בית המשפט לערעור, הפך את פסק הדין הקודם והחזיר את ההחלטה בדבר זהות הבורר לבית המשפט קמא להחלטה חדשה ומנומקת. זאת, מתוך הבנה כי בית משפט קמא לא התייחס כראוי לטענות המערערים. פסק הדין הדגיש את האופי החריג של מתן רשות ערעור בענייני בוררות, אך מצא לנכון במקרה זה למנוע עיוות דין. ההחלטה החדשה תתבסס על החומר הקיים ועל שיקול דעתו של בית משפט קמא לבקש טיעונים נוספים. פסק הדין אף התווה את המסגרת הנורמטיבית להחלפת בורר והורה לבית משפט קמא ליתן החלטה מפורטת המתייחסת לטענות שהוצגו. הוצאות לא נפסקו למי מהצדדים, ונייר הערך הוחזר למערערים.