ע"ע 600017/97

תקציר

פסק דין זה עוסק במחלוקת על קביעת שכרו הפנסיוני של עובד, לצורך חישוב תשלומי הפנסיה שלו מקרן נתיב, שהיא קרן משתתפת, עבור תקופת עבודתו במכתשים, מעסיקתו הראשונה. העובד עבד גם במפעלי ים המלח, מעסיקו השני. השאלה העומדת על הפרק היא האם השכר הקובע לפנסיה, לתקופת עבודתו של העובד במכתשים, צריך להתבסס על השתכרותו בפועל במהלך עבודתו במפעלי ים המלח, או על השכר שבחר לבטח בקרן הפנסיה בתקופת עבודתו האחרונה. בית הדין האזורי פסק לטובת האחרון, וקיבל את הטענה כי יש לחשב את השכר הקובע לפי שיעור שכרו המבוטח הנבחר של העובד, כאמור בהסכם בין המבטחים לבין מפעלי ים המלח. העובד ערער על החלטה זו, וטען כי יש לחשב את השכר הקובע לתקופת עבודתו במכתשים, שם עבד במשרה מלאה, לפי הכנסתו בפועל במשרה מלאה במפעלי ים המלח. עם זאת, בית הדין הארצי לעבודה דחה את הערעור, והסכים עם פרשנותו של הערכאה הנמוכה יותר להסכם ועם בחירתו המודעת של העובד בשיעור השכר שיבוטח. כמו כן, בית הדין הדגיש כי מטרת ההסכם לעובדים בכירים היא להעניק גמישות בביטוח הפנסיוני לבעלי הכנסות גבוהות. בנוסף, הסביר בית המשפט את מנגנון חישוב השכר הקובע על פי ההסכם ואת הסדר רציפות הזכויות הפנסיוניות בין הקרנות. ההסדר נועד להגן על חברי הקרן ולהקל על הניידות, ולהבטיח כי השכר הקובע לפנסיה יחושב על פי השכר המבוטח על ידי העובד, ולא על פי ההשתכרות בפועל. במקרה זה, מאחר ששכרו המבוטח של העובד במפעלי ים המלח לא היה שונה באופן מהותי משכרו הקובע במכתשים, לא הייתה פגיעה בזכויותיו במעבר בין הקרנות. לפיכך נדחה הערעור, כאשר בית המשפט אישר את קביעת בית הדין האזורי כי השכר הקובע לפנסיה של המערער הוא השכר המבוטח במהלך עבודתו במפעלי ים המלח.