ת"פ 22300/09

תקציר

פסק הדין קשור לערעור על החלטת בית משפט השלום בבאר שבע לעצור את המערער עד תום ההליכים המשפטיים בגין הפרת צו הרחקה שהורה בית המשפט והסגת גבול ברכושה של בת זוגו לשעבר. בערר נטען כי אין עילת מעצר וכי חלופות מעצר אפשריות. עם זאת, בית המשפט דוחה את הערעור ומאשר את ההחלטה המקורית, תוך שהוא מציין קיומו של יסוד סביר לחשוש לשלומה של המתלוננת, ובכך מצדיק מעצר על בסיס "מסוכנות". השופט מסכים עם הערכת הערכאה הנמוכה יותר כי חלופות המעצר המוצעות אינן מספקות, ומדגיש את הצורך בחלופה איתנה שתתמודד עם מסוכנותו לכאורה של המערער למתלונן. חרף היעדר עילות מעצר סטטוטוריות ואופיין הקל יחסית של העבירות, בית המשפט מוצא כי מעשיו של המערער, אשר הפרו צו קודם של בית המשפט, מאיימים במידה מספקת כדי להצדיק מעצר. עם זאת, במקום תשעה חודשי מעצר מלאים, שהם התקופה הסטנדרטית למעצר נאשם עד תום ההליכים, מפעיל השופט שיקול דעת להגביל את תקופת המעצר לחמישה חודשים, בהתחשב באופי העבירות ובאורכו הצפוי של המשפט. תקופת מעצר מופחתת זו נועדה לאזן בין הצורך במעצרו של המערער לבין העוול הפוטנציאלי הכרוך במעצר ממושך לפני משפט. פסק הדין נועד לאזן בין הגנה על המתלונן לבין הבטחת זכותו של המערער למשפט הוגן.