ת"א 1955/09

תקציר

התובע תבע את שלושת הנתבעים לפירעון מספר הלוואות בסך כולל של למעלה ממיליון ₪, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה ממועד ההלוואה ועד לפירעון בפועל. הנתבעים לא עמדו בפירעון אף אחת מההלוואות. הנתבעים טענו כי הסכמי ההלוואה אינם חוקיים משום שאינם עומדים בתקנות מס הכנסה וקשורים על תנאי לשירותים אחרים, ולכן הם בטלים. עוד טענו כי התובע ניצל את מצוקתם וחוסר הבנתם כדי לפתות אותם ליטול את ההלוואות. כמו כן, הנתבעים טענו כי לא קיבלו את מלוא סכום ההלוואות משום שחלק מהכספים הועברו לעורך דין שייצג את התובע. לבסוף, הנתבעים חלקו על גובה החוב הנתבע על ידי התובע. בית המשפט דחה את טענות הנתבעים בדבר אי חוקיותם של הסכמי ההלוואה, וקבע כי תקנות מס הכנסה שצוינו על ידי הנתבעים בוטלו וכי ההלוואות אכן היו קשורות לשירותים אחרים. עם זאת, בית המשפט ביטל את החוזים בשל השירות המותנה, אשר היטיב עם הנתבעים בקבלת ההלוואות. בית המשפט דחה גם את טענות הנתבעים לניצול, ואישר כי הנתבעים יזמו את בקשות ההלוואה בעצמם. באשר לטענת הנתבעים כי לא קיבלו את מלוא סכום ההלוואה, קיבל בית המשפט את הסברו של התובע כי חלק מהכספים שימשו לסילוק משכנתא בהסכמת הנתבעים. בית המשפט קיבל את חישוב יתרת החוב על ידי התובעת, שכלל קיזוז הערכים שנפדו בפוליסות והוספת קנס. בעקבות זאת פסק בית המשפט לטובת התובעת והורה לנתבעים 1, 2 ו-3 לשלם 575,364 ש"ח, 532,559 ש"ח ו-159,149 ש"ח, בהתאמה, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה ממועד התביעה. בנוסף, חויבו הנתבעים במשותף לשלם לתובע 40,000 ₪ שכר טרחת עורך דין. פסק הדין ניתן בהיעדרם של הנתבעים ומיום 27.5.2014.