ע"א 2399/05

תקציר

פסק הדין מתאר את דחיית הערעור על תביעת פינוי. המערערים טענו כי המשיבים לא עמדו בתנאים להגשת התביעה האמורה, דהיינו, לא הציעו להם הצעה מפורטת בכתב לפיצוי. עם זאת, בית המשפט מצא כי הצעת המשיבים עמדה בדרישות הנדרשות, וטיעוני המערערים בדבר רמת הפירוט והעדר חוות דעתו של השמאי לא היו משכנעות. זאת ועוד, בית המשפט קבע כי טענות המערערים בדבר רכישת הזכויות במקרקעין באמצעות חוק ההתיישנות אינן מבוססות. המערערים לא הוכיחו כי הקרקע עובדה במשך התקופה הנדרשת של עשרים וחמש שנים לפני חקיקת חוק היסוד. בנוסף, הבהיר בית המשפט כי כל היתר שניתן למערערים להשתמש במקרקעין ניתן לביטול ואינו מהווה הסכמה בלתי חוזרת. כן נפל פער בין אזורי הפינוי המבוקשים לבין שטחי הפינוי בפועל, ובית המשפט הורה למערערים לבחור ביניהם. כמו כן, בית המשפט סירב לשנות את סכום הפיצוי ללא ערעור נגדי והורה למערערים להודיע למשיבים על בחירתם בנוגע לאזור הפינוי. בהיעדר עילה להתערב בהחלטות בית משפט קמא, נדחה הערעור, חויבו המערערים לשלם 15,000 ₪ שכר טרחת עורך דין, בצירוף מע"מ, והפיקדון היה אמור להיות מועבר למשיבים.