דב"ע נד/2 - 6

תקציר

הערעור מתייחס לפרשנות תקנה 23 לתקנות המבטחים, הקובעת כי מבטחים לא ישלמו פנסיה בגין אותה עילת תביעה נגד מבוטח ו/או שאריו במקרה של נכות או מוות כתוצאה מתאונת עבודה או פגיעה בעבודה כמשמעותה בחוק. המשיבים, המבטחים, טענו כי מנוסחה הברור של התקנה משתמע כי כל אימת שקיימת זכות ליותר מפנסיה אחת מאותה סיבה, אין המבטחים מחויבים לשלם למערערת פנסיה כלשהי. המערער, לעומת זאת, טען, כי נסיבות עניינו אינן זהות בין העילות לקצבת הנכות לבין העילות לנכות מעבודה, וכי תקנה 23 אינה מאפשרת ניכוי מקצבת הנכות המלאה המגיעה מהמבטחים. בית המשפט המחוזי קיבל את טענת המבטחים וקבע כי יש להחזיר את עניינו של המערער לוועדת הערר על מנת שתקבע האם נכות המערער, למעט הנכות הקשורה לעבודה, הופכת אותו ל"נכה" כמשמעותו בתקנות המבטחים. עוד קבע בית המשפט כי בסמכותו לדון בתביעה ולפרש את תקנה 23, וכי החלטת הוועדה הרפואית העליונה, שהתקבלה על ידי ועדת הערר, אף שהיא מחייבת את הצדדים, אינה מהווה פסק בורר סופי ומחייב. השופט פורת קבע כי בעוד ששני סוגי הליקויים - נכות מעבודה ונכות לפי תקנות המבטחים - שונים באופיים, ניתן להשוות ביניהם במידה מסוימת. פורת י' מצא כי הגישה הנכונה להחלת תקנה 23 היא בדיקה דו-שלבית. ראשית, יש לקבוע את אחוזי הנכות הכוללים של המערערת על פי תקנות המבטחים. שנית, יש לקבוע האם הפגיעה בעבודה לבדה גרמה למערער נכות, מלאה או חלקית, כהגדרתה בתקנות המבטחים. אם הפגיעה בעבודה אינה עונה על הגדרה זו, יש לשלם את קצבת הנכות מהמבטחים במלואה, ללא התחשבות בנכות הקשורה לעבודה. עם זאת, אם הפגיעה בעבודה גרמה לנכות מלאה כמשמעותה בתקנות המבטחים, תנוכה קצבת הביטוח הלאומי כולה מקצבת המבטח. לבסוף, אם הפגיעה בעבודה גרמה לנכות חלקית, בעוד שהנכות הכוללת של המערער היא נכות מלאה לפי תקנות המבטחים, יקבל המערער את ההפרש בין קצבת הנכות המלאה לבין קצבת הנכות המשולמת על ידי המוסד לביטוח לאומי. פסק דינו של בית הדין האזורי התקבל, והעניין הוחזר לוועדה הרפואית העליונה ולאחר מכן לוועדת הערר לצורך הכרעה בדבר זכאותו של המערער לפנסיה מהמבטחים בהתאם לפסק דין זה.