עמ"ת 1361-05-09

תקציר

עניינו של פסק הדין בערעור על החלטת ערכאה נמוכה יותר לעצור את המערער עד תום ההליכים. נגד המערער הוגשו שתי עבירות נפרדות: העבירה הראשונה של גניבת רכב וטשטוש סימני הזיהוי שלו; השני, פריצה ליקב וגניבת ציוד. בעוד שהמערער שוחרר בתנאים מגבילים בגין העבירה הראשונה, הוא נעצר ללא אפשרות לשחרור בערבות בעקבות העבירה השנייה. הסוגיה המשפטית העומדת על הפרק סובבת סביב העובדה שהתביעה ביקשה במקביל לבחון מחדש את צו השחרור בגין העבירה הראשונה ואת מעצרו בגין העבירה השנייה. ההגנה טענה כי אין זה הוגן שהתביעה תעלה טענות זהות בנוגע למעצר בפני שני שופטים שונים. לטענת ההגנה, מרגע שהשופט קנטור הורה על שחרורו של המערער בגין העבירה השנייה, היה על התביעה למשוך את הבקשה לעיון חוזר בפני השופטת לאופר-חסון ובמקום זאת לערער על החלטת השופטת קנטור. בית המשפט הכיר בכך שאכן, שני השופטים ניצבו בפני אותה שאלה האם קיימת עילה לעצור את המערער, וכי יש לבחון מחדש את הפרקטיקה הרווחת, כפי שתוארה על ידי התביעה. השופטים הדגישו כי יש להימנע מחזרה על טענות זהות בפני שופטים שונים, מה גם שאותן עובדות ונסיבות הוצגו בפני שני השופטים. בסופו של דבר התקבל הערעור והחלטת השופטת לאופר-חסון בוטלה. המערער חויב להשתחרר בתנאים שנקבעו בפסק דינו של השופט קנטור. עוד ציין בית המשפט כי לו היו התביעה מערערים על החלטת השופט קנטור, סביר להניח שהיו מצליחים לעצור את המערער. עם זאת, מאחר שהתביעה עמדה על שמירת צו השחרור, היה המערער זכאי להשתחרר כפי שקבע השופט קנטור. פסק דין זה מדגיש אפוא את הצורך ביעילות שיפוטית ובהגינות בהליכי מעצר, ומונע למעשה "קניות" של שופטים לקבלת החלטות חיוביות.