רמ"ש 67370-01-19

תקציר

מדובר בפסק דין שעניינו מענה לערעור בתיק על חטיפת ילדים. המשיב, האב, ביקש כי בנו הקטין יוחזר למקום מגוריו הרגיל בקנדה, שכן האם, המבקשת, הביאה אותו לישראל שלא כדין. בית משפט קמא פסק לטובת המשיב והורה על החזרתו המיידית של הילד לקנדה. לאחר מכן ערער המבקש על החלטה זו, אך בהמשך קיבל את בקשת בית המשפט המחוזי לדחות את הערעור ולשוב לבית המשפט קמא לקבלת הנחיות נוספות, שסיימו את הליך הערעור. לאחר מכן הגישה המבקשת בקשת רשות ערעור על ההחלטה לחייב אותה בהוצאות ההליך בבית משפט קמא, לה התנגד המשיב. בית המשפט החליט לדון בבקשה כערעור שניתן ובחן מחדש את ההחלטה להטיל הוצאות. בית המשפט הגיע למסקנה כי לבית משפט קמא נתונה הסמכות לקבל החלטה זו, ואף הסכום שנפסק בגין ההוצאות היה סביר. טענותיה של המבקשת בדבר מצבה הכלכלי והסכמתה לחזור לקנדה נדחו, שכן בית המשפט לא מצא בהן כל הצדקה. בסופו של דבר, הערעור נדחה, וההחלטה לחייב את המבקש בהוצאות ההליך בבית משפט קמא התקבלה. כמו כן, התירה השופטת לפרסם את פסק הדין תוך הסרת שמות הצדדים כדי להגן על זהותם.