ב"ל 43558-09-20

תקציר

התובע, עובד, תבע את הנתבע, המוסד לביטוח לאומי, על כך שהכיר בזכאותו לדמי פגיעה גבוהים יותר לאחר תאונת עבודה. התובע טען כי השתכר שכר חודשי של 15,134 ₪ בתקופה הרלוונטית, אשר יזכה אותו בקצבה גבוהה יותר. עם זאת, השופט פסק נגד התובע וקבע כי הראיות שהוצגו אינן משכנעות. הם טענו כי נטל ההוכחה מוטל על המעסיק, אך השופט חלק על כך, תוך שהוא מציין תקדים לפיו על התובע להוכיח את שכרו הרגיל. השופטת הצביעה על סתירות בעדותו של התובע והגישה מסמכים הנוגעים לשכרו, ימי עבודתו ואופי עבודתו. תלושי השכר שהציגה התובעת לא היו משכנעים, שכן הם הכילו חוסר עקביות ולא הופקו בזמן אמת. זאת ועוד, טענות התובעת בדבר דו"חות שכר מתוקנים לא אושרו על ידי הנתבעת. השופט הגיע למסקנה כי החלטת הנתבעת לחשב את תגמולי התובע על בסיס משכורות רבעוניות קודמות הייתה נכונה ודחה את התביעה. פסק הדין ניתן ללא הוצאות, ולשני הצדדים הייתה זכות ערעור בתוך 30 יום.