המ"ש 1628-11-22

תקציר

בית המשפט דחה בקשה להארכת מועד להישפט בגין עבירת תנועה שדווחה בשנת 2018. בדו"ח צוין כי המבקש חרג מהמהירות המותרת. המבקשים טענו כי לא קיבלו את הדו"ח, ולכן לא יכלו לבקש משפט במסגרת הזמן הנדרשת. עוד טענו כי אביהם היה זה שנהג ברכב בעת ביצוע העבירה ושילם את הדו"ח מבלי ליידע אותם. עם זאת, השופט מצא כי המבקש פנה לרשויות בשנת 2020 בנוגע לדו"ח ואף ביקש לשלם את הקנס בתשלומים, מה שסתר את טענתם כי לא ידעו עליו. זאת ועוד, השופטת לא השתכנעה מתצהירו של המבקש לפיו נודע להם רק לאחרונה על ביצוע העבירה, ומצאה כי היא אינה מתיישבת עם הראיות שמסר המשיב. השופט הדגיש כי תשלום הדו"ח נחשב להודאה באשמה וכי השיהוי הרב בהגשת הבקשה - כשנתיים ושלושה חודשים - לא הוסבר כראוי. הם הגיעו למסקנה כי האינטרס הציבורי בסופיות הדיון גובר על נסיבותיו האישיות של המבקש וכי אין הצדקה להיעתר לבקשה. הבקשה נדחתה, מבלי לפסוק הוצאות למבקש, בשל אי התאמה בין תצהירו לבין מסמכי המשיב. ההחלטה התקבלה שלא בנוכחות הצדדים, והמשיבה יכלה לפעול בדבר אמיתות התצהיר כראות עיניה.