ע"א 248/97

תקציר

משטרת ישראל פרסמה מכרז לציוד מחשבים והזמינה את המציעים להשתתף. אחת הדרישות הייתה לצרף להצעה ערבות בנקאית בשווי 600 אלף שקל. המערערת, שהתכוונה להשתתף במכרז, צירפה ערבות בנקאית שביקשה חברה אחרת. ועדת המכרזים דחתה את הצעתה משום שהערבות לא התבקשה על ידה ישירות. המערערת טענה כי מאחר שלא הוזכרה דרישה כזו במפורש במכרז, היה מקום לקבל את הצעתה. בית המשפט המחוזי דחה את תביעתה, אך בית המשפט העליון פסק לטובתה. בית המשפט העליון קבע, כי על מסמך המכרז לפרט את כל הדרישות בצורה ברורה, ומאחר שניתן היה לפרש את הדוגמה שצורפה למסמך המכרז כמאפשרת ערבות המבוקשת על ידי צד שלישי, ותכליתה העיקרית של ערבות היא להבטיח את מימוש ההצעה, החלטת ועדת המכרזים לדחות את הצעתה של המערערת אינה סבירה. לפיכך, קיבל בית המשפט העליון את הערעור, ביטל את פסק דינו של בית המשפט המחוזי והורה על הסעד ההצהרתי המבוקש על ידי המערערת, בצירוף שכר טרחת עורך דין בסך 10,000 ₪.