רע"א 546/10

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק בבקשה לחופשה לצורך ערעור על פסק דין שאישר את המשך אשפוזו הכפוי של אדם. המבקש, הסובל מסכיזופרניה ונמצא תחת אפוטרופסות הקרן לטיפול בתלויים משנת 2000, ביקש להשתחרר מהמחלקה הסגורה בה התגורר. מנהל בית החולים, שסבר כי שחרורו של המבקש יהווה סכנה לעצמו ולאחרים, ביקש מפסיכיאטר מחוזי להורות על אשפוזו בניגוד לרצונו. על החלטה זו הוגש ערעור לוועדה פסיכיאטרית ולאחר מכן לבית המשפט לעניינים מנהליים, אשר פסקו שניהם לטובת המשך האשפוז. לאחר מכן הגיש המבקש בקשה מפורטת למתן רשות ערעור לערכאה גבוהה יותר. פסק הדין דוחה את בקשת רשות הערעור, בטענה כי פסקי הדין הקודמים היו מוצדקים. בית המשפט מכיר בהשלכות הזכויות החוקתיות של אשפוז כפוי ומדגיש את נחיצותם של הליכים תקינים. נפסק כי הסכמת האפוטרופוס לאשפוז תקפה, גם אם החסוי אינו מסכים, לחסוי שהוכרז פסול דין. עם זאת, לגבי חסוי שלא הוכרז פסול דין, הסכמת האפוטרופוס אינה מספיקה במקרים של חילוקי דעות ויש לקיים שימוע לקביעת ההחלטה. בית המשפט אינו מוצא פגמים משפטיים בהליך שהוביל לצו האשפוז הכפוי ומסכים עם קביעתו של הערכאה הנמוכה יותר כי שחרורו של המבקש עלול להוות סכנה. למרות דחיית הבקשה, בית המשפט מדגיש את הצורך בתשתית עובדתית מפורטת שתתמוך בכל בקשה עתידית להארכת אשפוז כפוי ומציע לרשויות הטיפוליות לשקול חלופות פחות מגבילות. פסק הדין מסתיים באישור פסקי הדין הקודמים ובדחיית בקשת רשות הערעור.