ת"צ 1380-02-22

תקציר

בית המשפט עמד בפני בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד בנק דיסקונט בגין דברי פרסומת לא רצויים שנשלחו במסרונים ובמיילים, תוך הפרה לכאורה של סעיף 30א לחוק התקשורת. המבקשים, לקוחות בנק לטווח ארוך, טענו כי מעולם לא הסכימו לקבל הודעות כאלה ותבעו פיצויים בסך 5,000,000 ₪. המבקשים טענו כי ההודעות אינן ברורות ומפרות חוקים רבים, בהם חוק הגנת הפרטיות וחוק עשיית עושר ולא במשפט, המייצגים כל מי שקיבל מודעות לא רצויות בשבע השנים האחרונות. הבנק טען כי ההודעות היו שירותיות ולא מודעות, וכי ההסכמה ניתנה כאשר הלקוחות הסכימו לתנאי הבנק עם פתיחת החשבון, או כאשר התנאים עודכנו ונמסרו בשנת 2020. בית המשפט בחן האם ההודעות מהוות פרסומת, האם ניתנה הסכמה מפורשת והאם חלים חריגים בחוק. היא הסכימה כי ניתן לראות בהודעות פרסומת, אך הגיעה למסקנה כי הבנק פעל בסבירות, בהתחשב באופי קשרי הלקוחות והמידע שנמסר. הבנק וידא שהלקוחות יקבלו מידע על מודעות פוטנציאליות ותהיה להם אפשרות לבטל את הסכמתם, תוך עמידה בדרישות החוק. בסופו של דבר, הבקשה נדחתה, שכן בית המשפט לא מצא סבירות סבירה שהתביעה תצליח, תוך שימת דגש על הסעדים החלופיים העומדים לרשות לקוחות נפגעים, כגון בית המשפט לתביעות קטנות. ההחלטה הדגישה את הצורך ביעילות ובהגינות בהליכים משפטיים, תוך התחשבות בעלויות ובמשאבי בית המשפט, תוך איזון בין זכויות הפרט לאינטרס הציבורי. המבקשים חויבו לשלם את שכר טרחת עורך הדין של הבנק.