ע"ע 27272-05-10

תקציר

הערעורים בפני בית הדין הארצי לעבודה עוסקים בפרשנותו של סעיף 4(6) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי, שעניינו אחוזי הנכות המוענקים לאדם חולה סוכרת עם סיבוכים. הסוגיה נדונה בעבר על ידי בית המשפט העליון, שביטל את הנחיות המוסד לביטוח לאומי בנושא והורה לו לנסות להביא את הסכסוך הפרשני להכרעת בית הדין הארצי לעבודה. הערעורים מאחדים שלושה תיקים שנידונו בבתי הדין האזוריים לעבודה, אשר קבעו כולם כי פרשנותו של סעיף 4(6) צריכה להיות לטובת המשיבים, וקבעו את שיעור הנכות על 65% אם הופיע אחד הסיבוכים, יהא חומרתו אשר יהיה. עוד נקבע בפסק הדין כי אם הסיבוך גורם למום העולה על 30% נכות, יש לקבוע נכות נפרדת נוספת בגין הפגם. המערערים, המדינה והביטוח הלאומי, טענו כי יש לקבוע את השיעור על 65% רק אם חומרת הסיבוך עולה על 30%. בית המשפט בחן את שלושת מרכיבי הפרשנות החקיקתית: לשון החוק, התכלית העומדת מאחוריו ושיקול הדעת השיפוטי. בית המשפט מצא כי לשונו של סעיף 4(6) ברורה ועולה בקנה אחד עם פרשנותם של בתי המשפט האזוריים והמשיבים, ואינה עולה בקנה אחד עם פרשנותם של המערערים. תכלית החקיקה, עליה ניתן ללמוד מנוסחו הקודם של הסעיף, תומכת בעמדת המשיבים כי סיבוכים מעידים על החמרת המחלה. גם טענת המערערים לפגיעה בשוויון נדחתה. לפיכך, דחה בית המשפט את הערעורים וקבע כי על המשיבים לקבל 65% נכות אם יש להם אחד מהסיבוכים האמורים בסעיף, אלא אם כן הפגם שנגרם כתוצאה מהסיבוך עולה על 30% נכות, שאז יש לקבוע נכות נוספת. המדינה והביטוח הלאומי חויבו לשלם לכל משיב הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. סגן הנשיא פליטמן חלק על כך, וטען כי הפרשנות המילולית נראית בלתי סבירה וסותרת את הקשר הישיר בין חומרת המצב לבין שיעור הנכות. הוא הציע למנות מומחה לסוכרת שיבחן מחדש את הסעיף. הנשיאה ארד הסכימה עם חוות דעתה של השופטת ורבנר וקבעה כי לשון החוק ותכליתו תומכות בפרשנותו.