ע"א 284/94

תקציר

פסק הדין עוסק בערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בעניין אימוץ ילד שנולד למשפחה לא מתפקדת. להוריו של הילד הייתה היסטוריה של הזנחה וחוסר יציבות, מה שהוביל לכך ששלושת ילדיהם הגדולים הושמו במוסדות. האם סבלה מבעיית התמכרות לסמים, והאב תואר כפסיבי וחסר עניין בגידול ילדיו. לאחר לידת ילדם הרביעי, התינוק נלקח מההורים בשל חשש ליכולתם לטפל בו, שכן הוא נולד עם תסמיני גמילה משימוש בסמים של האם במהלך ההריון. בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו פסק לטובת האימוץ, בנימוק של אי כשירות הורית וטובת הילד. ההורים ערערו וטענו כי עברם אינו צריך לקבוע את יכולותיהם ההוריות בהווה. עם זאת, בית המשפט העליון דחה את הערעור, והסכים עם החלטת הערכאה הנמוכה יותר. הם הכירו במאמצי השיקום של ההורים, אך הדגישו את הצורך של הילד ביציבות ואת חוסר הוודאות סביב התנהגותם העתידית של ההורים. בית המשפט הגיע למסקנה כי מתקיימות עילות האימוץ לפי סעיף 13(7) לחוק אימוץ ילדים, וטובת הילד תשרת את הישארותו אצל משפחת האומנה. השופט ד' לוין הדגיש כי מצבו הרגיש של הילד ואי הוודאות לגבי כשירותם של ההורים גברו על האפשרות התיאורטית לשיקומם, ומשכך נדחה הערעור, ופסק דינו של בית המשפט המחוזי נותר בעינו.