עת"מ 48693-12-15

תקציר

העותר, עורך דין ישראלי החבר בלשכת עורכי הדין בישראל משנת 1974, הגיש עתירה להשבת חברותו לאחר שזו פקעה עקב פשיטת רגל שלו בשנת 2007. הליכי פשיטת הרגל נגדו בוטלו בשנת 2010, אך לשכת עורכי הדין סירבה לחדש את חברותו מבלי לקיים שימוע. העותר טען כי על האגודה לחדש את חברותו ללא שימוע או לספק עובדות המצדיקות שימוע. לטענתו, שיקול הדעת של הלשכה לסרב לחידוש חברות, כמפורט בסעיף 44 לחוק לשכת עורכי הדין, מוגבל והעובדות צריכות להיות שקולות להרשעה שיש בה קלון. המשיבה, לשכת עורכי הדין, טענה כי יש לדחות את העתירה משום שהעותר לא מיצה את כל ההליכים המשפטיים וכי היה לה שיקול דעת לזמן אותו לשימוע. בית המשפט הסכים עם טענתו המקדמית של המשיב ודחה את העתירה מחמת אי מיצוי הליכים. העותר סירב להגיע לשני דיונים ולא הגיש את בקשתו לרשות המוסמכת. זאת ועוד, ביטול פשיטת הרגל של העותר לא ביטל את סיבת פקיעת חברותו. לגופו של עניין, בית המשפט קבע כי ללשכת עורכי הדין שיקול דעת לסרב לחידוש החברות והיא יכולה לזמן את העותר לשימוע כהליך שגרתי. בית המשפט דחה גם את פרשנותו המצמצמת של העותרת לחוק וקבע כי האגודה יכולה לשקול עובדות מעבר לאלה המפורטות בסעיף 44. השופטת הדגישה כי מטרת הדיון הייתה להבטיח את זכותו של המבקש לטעון ולשפר את טיב ההחלטה. מאחר שנותרה לעותר האפשרות להגיש בקשה חדשה, הורה לו בית המשפט לשלם למשיב הוצאות בסך 15,000 ₪.