ת"א 14561-12-21

תקציר

השופט פסק לטובת התובעים, שתבעו את הנתבע על כך שלא מסר דירה שנרכשה עד למועד המוסכם. השופט קבע כי הרוכשים זכאים להחזר חלקי משום שהמוכר לא הוכיח כי האיחור נגרם בשל השינויים המבוקשים על ידי הקונים או נסיבות שאינן בשליטת המוכר. המוכר חויב לשלם לרוכשים 90,750 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה, וכן החזר שכר טרחת הקונים והוצאות משפט. השופטת קיבלה את טענת הרוכשים כי מועד המסירה לא הוארך בהסכמה הדדית, והמוכר לא הבהיר את השפעת השינויים המבוקשים על מועד המסירה ולא קיבל את הסכמת הקונים בכתב. באשר לסיבת העיכוב, השופטת הסכימה עם הרוכשים כי המוכר לא הביא ראיות מספיקות לכך שהעיכוב נבע מנסיבות שאינן בשליטתה, כגון אי השלמת עבודות הכביש על ידי המועצה המקומית או עיכוב חברת החשמל בחיבור החשמל. כמו כן, השופטת קבעה כי מסמך עליו חתם הרוכש בשנת 2018 אינו מהווה ויתור על זכותו לפיצוי בגין איחור במסירה. השופטת פירשה את כוונת הקונה מאחורי המסמך החתום באופן שונה מהמוכר, וקבעה כי הוא מתייחס לפגמים בבית ולא לדרישת פיצויים. גם אם הרוכש היה מוותר על זכויותיו, השופט ציין כי ויתור כזה יהיה חסר תוקף, שכן החוק אוסר על קביעת הוראות חוק מכר דירות, אלא אם כן הוא לטובת הקונה. השופטת גם הבהירה את מועד המסירה לצורך חישוב הפיצוי, שהתעכב בשל רטיבות בבית, וחילקה את האחריות לכך שווה בשווה בין הקונה למוכר. סכום הפיצוי חושב על בסיס שכר דירה דומה באזור, שנקבע על 6,000 שקל לחודש. בהתאם לכך, חויב המוכר לשלם 90,750 שקל, בצירוף עמלות וריבית נוספות. בנוסף, דחתה השופטת את תביעתו הנגדית של המוכר בגין עלות השינויים והתוספות שבוצעו בבית, שכן המוכר הסכים בעבר שלא לחייב את הקונים בגין שינויים אלה. השופטת שקלה את הרושם החיובי שהותירו שני הצדדים במהלך עדויותיהם והכירה ביחס האוהד של המוכר לקונים, אך הדגישה כי אין בכך כדי לשלול את זכותם של הרוכשים לפיצוי בגין האיחור.