רמ"ש 51769-12-17

תקציר

התיק נסוב סביב מחלוקת בין המבקש לבין המשיבים בנוגע למכירת נכס שירשו. המבקשת ניסתה לעכב את מכירת הנכס באמצעות בקשות שונות ותביעה נפרדת, בטענה כי הסכמתה למכור את הנכס בוטלה. בית המשפט איחד את הדיונים בערעור ואת ה-RMA (בקשת רשות ערעור). השופט קבע כי היה על המבקש להגיש בקשת רשות ערעור על ההחלטה לאשר את המכירה, ולא להגיש הליכים מקבילים. השופטת מתחה ביקורת על גישתה של המבקשת לנסות לבטל את המכירה בעקיפין באמצעות בקשות שונות ותביעה נפרדת, וציינה את חוסר כנותה ותום לבה. בית המשפט קבע כי למבקשת לא היו טענות תקפות בנוגע להליך כינוס הנכסים או להליך המכירה עצמו, והתנגדותה אינה אלא "התקפה עקיפה" על החלטות קודמות. לגופו של עניין, בית המשפט לא מצא סיבה לעכב את מימוש הנכס, תוך הדגשת חוסר תום הלב של המבקש בטיפול בהליכי המכר. נקבע כי סיכויי ההצלחה של המבקש בערעור נמוכים, ומאזן הנוחות נוטה לדחיית השיהוי. לפיכך, הערעור נדחה שכן לא היה צריך להיות מוגש, ובקשת רשות הערעור נדחתה לגופו של עניין. בנוסף, הבקשה לעיכוב ביצוע, שהוגשה לצד הערר, נדחתה אף היא. המבקש חויב לשלם את שכר טרחת עורך הדין הן של כונסי הנכסים והן של המשיבים. בהחלטה מודגש כי ההליך הראוי לערעור על החלטת אישור המכר הוא באמצעות בקשת רשות ערעור, ואי ביצוע הליך זה על ידי המבקשת הביא לדחיית ערעורה. השופטת הגיעה למסקנה כי מעשיה של המבקשת נעדרו תום לב, וניסיונותיה לעצור את המכירה לא צלחו. החלטה מקיפה זו נועדה להביא לסופיות העניין, להבטיח את ביצוע המכירה תוך הטלת אחריות על המבקשת על התנהלותה.