ע"ע 9438-07-12

תקציר

הערעור מערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב, אשר קיבל את תביעתם של 118 עובדי המערערת, חברת התעופה לישראל אל על בע"מ (להלן: "אל על"), והורה לה להמשיך לשלם להם קצבת פרישה מוקדמת עד הגיעם לגיל הפרישה הקבוע בחוק. העובדים פרשו מעבודתם במסגרת תוכניות פרישה מרצון שנחתמו בינם לבין אל על בין השנים 2001-2003. התוכניות קבעו כי אל על תשלם לעובדים קצבת פרישה מוקדמת עד גיל 65 או לתקופה של עד 10 שנים ממועד הפרישה, לפי המוקדם מביניהם. התוכניות תוכננו באופן פרטני עבור כל עובד, לאחר משא ומתן בין הצדדים. העובדים טענו בפני בית המשפט המחוזי כי כוונת הצדדים בעת חתימת תוכניות הפרישה הייתה כי אל על תשלם להם קצבת פרישה מוקדמת עד לגיל הפרישה החוקי, שעמד אז על 65, וכי בתוכניות אלה צוין גיל 65 כגיל כרונולוגי ולא כגיל משמעותי. בית המשפט המחוזי קיבל את טענת העובדים וקבע כי יש לפרש את תוכניות הפרישה כאילו גיל 65 הנקוב בהן הוא גיל הפרישה החוקי. לפיכך, היא הורתה לאל על להמשיך לשלם לעובדים קצבת פרישה מוקדמת עד הגיעם לגיל הפרישה החוקי, שנדחה ל-67, וכן הורתה לה לשלם לעובדים תשלומים רטרואקטיביים בגין התקופה שבה לא שולמה הפנסיה, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית. אל על ערערה על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה. לטענת אל על, היה מקום לדחות את תביעת העובדים משום שלשון תוכניות הפרישה ברורה וקובעת במפורש כי תשלום קצבת הפרישה המוקדמת יסתיים בגיל 65. לחילופין, טענה אל על כי יש לפרש את תוכניות הפרישה בהתאם למטרה שיוחסה להן על ידי העובדים, אך תכלית זו אינה עומדת למבחן. המשיבים טענו לטובת פסק דינו המנומק היטב של בית המשפט המחוזי. בית הדין הארצי לעבודה קיבל את ערעורה של אל על, ביטל את פסק דינו של בית המשפט המחוזי והורה למשיבים לשלם לאל על הוצאות בסך 1,000 ש"ח כל אחת. בית המשפט קבע כי בנסיבות המקרה, יש להתייחס לגיל 65 הנקוב בתוכניות הפרישה כגיל כרונולוגי ולא כגיל פרישה העשוי להשתנות עם הזמן. מסקנה זו התבססה על פרשנות התוכניות בהתאם לנסיבות סיומן וקיומן, ובהתחשב בתכלית החוזה, בציפיות הצדדים ובהיגיון הכלכלי העומד בבסיס מעשיהם. בית הדין הדגיש כי תוכניות הפרישה סיפקו את העובדים בעת חתימתן, וכי מספר הפונים לפרישה מוקדמת עלה על מספר העובדים שפרישתם אושרה על ידי אל על. בנוסף, בית המשפט מצא כי אל על ערכה בדיקה כלכלית של תוכניות הפרישה וכי התוכניות היו מוגבלות בזמן - עד גיל 65 או 10 שנים ממועד הפרישה, המוקדם מבין השניים. לפיכך, קבע בית הדין, טענת העובדים כי הם זכאים לקצבת פרישה מוקדמת עד לגיל הפרישה החוקי, שנדחה ל-67, אינה סבירה ורטרואקטיבית, ולא ניתן לקבלה.