ע"ו 38096-05-15

תקציר

לאחר עיון בראיות ובטיעונים שהציגו הצדדים, סבור השופט ואגו כי יש לקבל את הערעור. השופטת מבהירה כי אין לייחס משקל יתר לחוות הדעת של המומחה, אשר ייחסה את האסתמה של המערער לעישון, שכן היא הייתה בעיקרה רפואית במהותה ולא שקלה את ההשלכות המשפטיות. השופט ואגו מוצא כי חוות הדעת של המומחה, יחד עם קביעות הוועדה, תומכות בטענת המערער כי האסתמה שלו נגרמה כתוצאה מחשיפה לאבק וחול במהלך שירותו הצבאי. השופטת מדגישה כי המערער אינו נדרש להוכיח קשר סיבתי ישיר בין שירותו לבין התפרצות אסתמה, אלא כי האפשרות לקשר כזה מוכרת על ידי מומחים רפואיים. זאת ועוד, השופטת מציינת כי הרגלי העישון של המערער, שנמשכו הן לפני שירותו הצבאי והן לאחריו, אינם שוללים את סבירות התרחיש שהציג המערער. תחת זאת, עיתוי התפרצות האסתמה במהלך השירות, תוך חשיפה לתנאי חול ואבק, יחד עם "גורם הרקע" המתמיד של העישון, דווקא מחזקים את טענת המערער. בהתבסס על תקדימים משפטיים קודמים, מסיק השופט ואגו כי נטל ההוכחה מוטל על המערער, ודי בראיות שהוצגו כדי לבסס קשר סיבתי בין שירותו לבין התפרצות האסתמה. לפיכך, ממליצה השופטת לקבל את הערר, לדחות את החלטת ועדת הערר ולהכיר במחלתו של המערער כנובעת משירות. עוד ממליצה השופטת כי המשיב יישא בהוצאות המערערת בשתי הערכאות, בסך 15,000 ₪. רוב חברי ההרכב, השופטים דברת ולוין, מסכימים עם חוות דעתו המקיפה של השופט ואגו ועם הצעת ההחלטה. משכך, הערר מתקבל, החלטת ועדת הערר מתבטלת, ומחלתו של המערער נחשבת כנובעת משירות. יש להחזיר את פיקדונו של המערער, והמשיב יישא בהוצאות כמוצע. פסק הדין יפורסם מבלי לחשוף את שמו של המערער.