ת"א 20612-04-23

תקציר

בטח, להלן ניתוח משפטי מקיף של פסק הדין, בהתבסס על המידע שסיפקת: **ניתוח משפטי של פסק דין ת"א 20612-04-23 גנדוס נ' משטרת ישראל/לשכת תביעות ואח'** **מבוא** פסק הדין דן בתביעה אזרחית שהוגשה על ידי התובעת, שני גנדוס, נגד הנתבעות, משטרת ישראל (אשר תביעתה נמחקה בהמשך) וספיר אזולאי (להלן: "הנתבעת"). התביעה נבעה מאירוע אלים שהתרחש ב-17.7.2020, במהלכו טוענת התובעת כי הותקפה על ידי הנתבעת. התובעת עתרה לפיצויים בגין עוולות נזיקין שונות, לרבות עוולת התקיפה, עוולת לשון הרע, ועוולת הנגישה, וכן בגין הוצאות משפטיות. **1. עוולת התקיפה (סעיף 23 לפקודת הנזיקין)** **א. המסגרת הנורמטיבית:** החוק מגדיר תקיפה כ"שימוש בכוח מכל סוג שהוא, ובמתכוון, נגד גופו של אדם על ידי הכאה, נגיעה, הזזה או בכל דרך אחרת, בין במישרין ובין בעקיפין, שלא בהסכמת האדם או בהסכמתו שהושגה בתרמית, וכן נסיון או איום...". שלושת יסודות העוולה הם: 1. **הפעולה עצמה:** שימוש בכוח נגד גופו של אדם. 2. **יסוד נפשי של כוונה:** לא הכוונה להזיק, אלא מודעות לשימוש בכוח. 3. **היעדר הסכמה:** שלא בהסכמת הקורבן. **ב. קביעת בית המשפט:** בית המשפט קבע כי **התקיימו יסודות עוולת התקיפה** באופן ברור. להלן הנימוקים המרכזיים אשר הובילו לקביעה זו, ומהווים חיזוקים משפטיים משמעותיים: * **גרסת הנתבעת כפי שעולה מחקירתה הנגדית:** בית המשפט מצא כי גרסת הנתבעת בתצהירה קרסה בחקירתה הנגדית. בניגוד לתיאור בתצהיר, עולה מהחקירה כי הנתבעת היא זו שיזמה את העימות, ניגשה לדלת רכבה של התובעת, פתחה אותה, ואף קיללה את התובעת. * **הקלטת מצלמת הרכב:** ההקלטה תומכת באופן משמעותי בגרסת התובעת. ניתן לשמוע בקלטת את הנתבעת פותחת את הדלת תוך שואלת "למה אחותי צריכה לבכות?", ולאחר מכן נשמעות זעקות כאב של התובעת. * **התערבות האחות (חלי):** ההקלטה אף מראה את אחותה של הנתבעת (חלי) מתחננת בפני הנתבעת שתעזוב את התובעת ("ספיר, תעזבי אותה"). העובדה שהפצרותיה כוונו רק לנתבעת מחזקת את הטענה שהנתבעת היא התוקפת. * **עדותה של האחות (חלי):** אף עדותה של האחות בחקירה הנגדית תמכה בכך שהנתבעת היא זו שיזמה את הפנייה והמריבה, בניגוד לטענה הראשונית שהתובעת החלה לצעוק. * **זעקות הכאב של התובעת:** זעקותיה המיידיות של התובעת ("איי, איי") עם פתיחת הדלת על ידי הנתבעת, מעידות על כך שהיא נפגעה באותו רגע. * **טענות סותרות בנוגע לפגיעה בהריון:** בית המשפט הדגיש את הכשלים המהותיים בטענת הנתבעת כי התובעת בעטה בבטנה ההרה. טענה זו השתנתה מספר פעמים, הועלתה לראשונה באיחור משמעותי, ובתחילה אף נטען שהתובעת פתחה את דלת הרכב על בטנה. שינויי הגרסאות וההסברים המתחמקים תמכו בקביעה כי טענה זו אינה אמת. **ג. הגנת ההגנה העצמית:** הנתבעת טענה להגנה עצמית. אולם, בית המשפט דחה טענה זו משני נימוקים עיקריים: 1. **הנתבעת יזמה את העימות:** כפי שפורט לעיל, הנתבעת היא זו שהחלה את האירוע, פתחה את הדלת, וקיללה את התובעת. 2. **כניסה מרצון לזירת עימות:** גם אם ניתן היה לטעון שהתובעת החלה במריבה, הנתבעת נכנסה מרצונה לעימות והמשיכה בו, ולא פעלה מתוך הגנה עצמית אלא מתקיפה. **ד. סכום הפיצוי:** בגין עוולת התקיפה, **נקבע פיצוי כולל בסך של 40,000 ₪**. הפיצוי נועד לכסות את הנזק הכללי, הכולל "אובדן נוחות, רווחה גופנית... וכל אבדן או חיסור כיוצא באלה", בהיעדר הוכחת נזקים ממוניים. הסכום נושא הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה (16.4.2023). **2. עוולת לשון הרע, עוולת הנגישה ועגמת נפש** **א. עוולת לשון הרע:** התובעת טענה כי הנתבעת הוציאה עליה לשון הרע בכך שהגישה תלונה שקרית במשטרה. בית המשפט קבע כי **הנתבעת אינה עוולת בהוצאת לשון הרע**, וזאת מהסיבות הבאות: * **הגנה לפי סעיף 15(8) לחוק איסור לשון הרע:** סעיף זה מקנה הגנה למי שמגיש תלונה לרשות המוסמכת, ובלבד שהתלונה הוגשה בתום לב. הפסיקה נוטה לפרשנות רחבה של הגנה זו, וקובעת כי היא תחול גם אם האמונה על אמיתות התלונה מוטעית, כל עוד המתלונן לא ידע שהיא אינה אמת. * **חוסר הוכחת "תלונה שקרית":** בית המשפט קבע כי התובעת לא הוכיחה שהתלונה הוגשה בחוסר תום לב, בזדון, ובמטרה לנקמה. אף אם נקבע שהנתבעת היא זו שתקפה, הרי שהתובעת עצמה הודתה כי משכה בשיערה של הנתבעת וגרמה לדימום באפה, דבר המצביע על כך שלא מדובר במצב בו "לא היה בסיס עובדתי כלל". * **הגשת תלונה על ידי האחות:** בית המשפט ציין כי התלונה המקורית במשטרה הוגשה על ידי האחות (חלי) בגין חפצים שנותרו ברכב, ולא על תקיפה. טענת הנתבעת לתקיפה הועלתה במהלך חקירתה. **ב. עוולת הנגישה:** בית המשפט קבע **כי לא התקיימה עוולת הנגישה**. עוולה זו דורשת הוכחת הליך שנפתח בזדון, ללא סיבה סבירה, ועם מניע מובהק לפגוע. בית המשפט נימק זאת בכך: * **התלונה המקורית לא הוגשה על ידי הנתבעת:** כאמור, התלונה הראשונית היתה על ידי האחות. * **קיום קטטה:** אף אם טענת הנתבעת לתקיפה ראשונית הוכחה כשקרית, עדיין הוכח כי התקיימה קטטה בין הצדדים, והתובעת אף הודתה במעשים שגרמו נזק לנתבעת (משיכת שיער, דימום באף). מצב זה לא מאפשר טענה לזדון הנדרש בעוולת הנגישה. **ג. פיצוי בגין עגמת נפש:** התובעת עתרה לפיצוי בגין עגמת נפש, לצד פיצוי בגין לשון הרע. בית המשפט **דחה דרישה זו**. קביעת הפיצוי בגין עוולת התקיפה (40,000 ₪) כוללת בתוכה גם את הנזק הלא-ממוני, לרבות עגמת נפש. הפסיקה אינה מאפשרת פיצול של פיצוי בגין נזק לא-ממוני (כמו עגמת נפש) כאשר הוא נובע מאותה פגיעה. **3. תביעה נגד משטרת ישראל** התביעה נגד משטרת ישראל נמחקה עוד בשלב מוקדם יותר של ההליך (19.1.2025), על בסיס הלכת גלית שי. ערעור שהוגש על פסק הדין נסגר אף הוא עקב אי תשלום אגרה. לפיכך, אין התייחסות בפסק דין זה להרשאת התביעה נגד המשטרה, מעבר להקשר של סעיף 1.2. **4. דרישת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין** התובעת עתרה לחיוב הנתבעת בהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בגין הליכים שקדמו לתביעה זו (הסדר מותנה, הליכי ערר ובג"ץ). בית המשפט **דחה דרישות אלו**. נקבע כי אין לנהל הליך נפרד בגין הוצאות הליכים קודמים, מכיוון שניתן לחייב בהוצאות במסגרת פסק הדין של התביעה העיקרית. **5. סוף דבר וחיוב בהוצאות** * **קבלת התביעה:** התביעה התקבלה בחלקה, בגין עוולת התקיפה. * **סכום הפיצוי:** הנתבעת חויבה לשלם לתובעת סך של 40,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 16.4.2023. * **דחיית התביעה:** התביעה נדחתה באשר לדרישות הפיצוי בגין לשון הרע, עגמת נפש, והוצאות משפט עבור הליכים קודמים. * **הוצאות משפט:** בנוסף לפיצוי בגין עוולת התקיפה, **חויבה הנתבעת בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך כולל של 15,000 ₪**, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד פסק הדין. **חידושים משפטיים והיבטים מעניינים:** * **הקלטת מצלמת רכב כראיה מכרעת:** פסק הדין מדגיש את כוחה הראייתי של הקלטת וידאו (מצלמת רכב). היכולת לשמוע את השתלשלות האירועים, כולל קללות, זעקות כאב, והפצרות, היוותה ראיה מרכזית לקביעת האחריות. * **קריסת גרסת תצהיר בחקירה נגדית:** בית המשפט הדגיש את החשיבות של חקירה נגדית בהבאת האמת לאור, וכיצד גרסה שנמסרת בתצהיר עלולה להתמוטט לחלוטין תחת חקירה. * **הגנה על תלונה למשטרה (סעיף 15(8) לחוק איסור לשון הרע):** פסק הדין מחזק את הפסיקה לפיה מוגשת הגנה רחבה על הגשת תלונות למשטרה, גם אם בדיעבד מתברר שהתלונה אינה מדויקת, כל עוד היא לא נעשתה בזדון מוחלט. * **פיצוי בגין נזק כללי:** פסק הדין מראה כי גם בהיעדר נזק ממוני מובהק, בית המשפט יכול לפסוק פיצוי משמעותי (40,000 ₪) בגין נזק לא-ממוני, כפי שהוגדר בפקודת הנזיקין. * **הבחנה בין עוולות:** פסק הדין מפריד בצורה ברורה בין עוולת התקיפה, בה נמצאה אחריות, לבין עוולות אחרות (לשון הרע, נגישה) בהן לא נמצאה עילה לחיוב. הדבר מדגיש את החשיבות של התאמת התביעה לעובדות ולראיות. בסך הכל, פסק הדין מציג ניתוח משפטי יסודי של הראיות והטענות, ומתייחס באופן מעמיק ליסודות דיני הנזיקין הרלוונטיים, תוך הדגשת החשיבות של הוכחת יסודות העוולה והגנות אפשריות.