דב"ע נד/220 - 3

תקציר

פסק הדין מתייחס לערעור על פסק דין של בית הדין האזורי לעבודה בירושלים, שדחה תביעה של עובדת לפיצויי פיטורים, שכר, פדיון חופשה ודמי הבראה ממעסיקה. העובדת הפסיקה לעבוד אצל מעסיקה בימים האחרונים של אוגוסט 1991 לצורך טיפולי פוריות ולבסוף נכנסה להריון. כשפנתה למעסיק בנוגע לחזרה לעבודה לאחר הטיפולים, הוא הודיע לה שהיא התפטרה לפני היציאה לטיפולים והוחלפה. העובדת טענה כי פוטרה תוך שמירה על הריונה ולכן זכאית להגנה לפי חוק עבודת נשים. המעסיק טען כי העובד התפטר. הערעור נסב סביב השאלה האם הצהרתה של העובדת בדבר סיום העסקתה מהווה התפטרות או שנאמרה בלהט הרגע (אידנא דריתא) ולכן אין לראות בה התפטרות. בית הדין הארצי לעבודה פסק לטובת העובדת, וקבע כי הודעת התפטרותה נאמרה בלהט הרגע ולא שיקפה את כוונתה האמיתית לנתק את יחסי העבודה. בית הדין ביסס החלטה זו על מצבה הנפשי של העובדת באותה עת, על מודעותו של המעסיק למצוקתה ועל מכלול נסיבות המקרה. יתר על כן, בית הדין הגיע למסקנה כי התנהלות המעסיק הייתה ניסיון להתחמק מחובותיו כלפי עובדת בהריון ולנצל את מעמדה הפגיע של העובדת כדי להימנע מתשלום פיצויי פיטורים. לפיכך, קיבל בית הדין את הערעור, בהתחשב בהיעדרותה של העובדת מהעבודה כפיטורים המזכה אותה בפיצויי פיטורים. המעסיק חויב לשלם לעובד פיצויי פיטורים בסך 14,070 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.10.91 והוצאות משפט. סוגיית הפיצויים בגין הפסדי שכר הוחזרה לבית הדין האזורי לעבודה לדיון נוסף.