ת"א 58537-08-22

תקציר

פסק הדין מקבל את הטענה כי הבעלות ברכב מאזדה בעל לוחית רישוי 30-965-14 אינה מוחזקת בידי התובע. הרכב, שנרכש ביום 18.5.2021, היה רשום על שם התובעת אך בפועל היה בבעלות הנתבעים. השופט מגיע למסקנה זו על סמך מספר ראיות. ראשית, דוחות מיקום ויומני שיחות סותרים את טענת הנתבעת כי הם לא היו בעפולה – שם נרכש הרכב – ביום הרכישה. במקום זאת, רישומים אלה מציבים את הנתבעים בעפולה בעת הרכישה, ומראים שיחה שבוצעה ממספר הטלפון של הנתבע למספר הטלפון של המוכר. גם עדותו של המוכר סותרת את טענת הנתבעים, שכן לא עלה בידו לזהות את התובע כקונה. זאת ועוד, הודאת הנאשמים כי נהגו ברכב במספר הזדמנויות, בצירוף תשלום דו"חות וקנסות הקשורים לשימוש ברכב, מעידים על החזקתם ושימושם במאזדה. עוד מציינת השופטת כי גרסת התובע לאירועים נותרה עקבית, בעוד עדותם המודחקת של הנתבעים – הטוענת כי התשלומים היו הלוואה לתובע – לוקה בחוסר אמינות. ככלל, גרסת התובע נתמכת בראיות רבות, לרבות הימנעותם של הנתבעים מלהביא עדויות מסוימות, דבר המחזק במשפט האזרחי את טענות המתנגד. משכך, מצהירה השופטת כי הרכב הוא בבעלות הנתבעים ומצווה עליהם לשלם לתובע 2,000 ₪ הוצאות משפט ו-7,000 ₪ שכר טרחת עורך דין.