ע"א 1146-02-16

תקציר

התובע תבע את הנתבע לתשלום בסך 95,974 ₪ כפיצוי בגין שירותים שניתנו ביחס לשומה שהוציאה רשות מקרקעי ישראל לגבי בית הנתבע. הנתבע טען כי התובעת הטעתה אותו וביטלה את החוזה עקב פגם בהתהוותו, וסירבה לשלם את שכר טרחתה. בית משפט קמא פסק לטובת הנתבעת, וקיבל את טענתו כי התובעת לא גילתה מידע רלוונטי וביטלה את החוזה תוך זמן סביר. התובעת ערערה וטענה כי לא הטעתה את הנתבע וכי החוזה צריך לעמוד על תילו, ואילו הנתבעת ערערה שכנגד, וקבעה כי אין לזכות את התובעת בפיצוי כלשהו. ערכאת הערעור הסכימה עם ממצאיו העובדתיים והמשפטיים של בית משפט קמא, אשר התבססו על הימנעותו של התובע מלגלות מידע רלוונטי לנתבע. משכך, היה מוצדק לבטל את החוזה על ידי הנתבעת, וקביעתו של בית משפט קמא כי על כל צד לקבל את שווי מה שסיפק, כאשר הנתבע שילם לתובע 20,000 ₪ כשכר ראוי, הייתה ראויה. הן הערעור והן הערעור שכנגד נדחו, ופסק הדין אושר.