ת"א 10294-10-20

תקציר

התובע, דייר בבית משותף, תבע את הנתבע, מנהל נציגות הבית המשותף, בגין לשון הרע לפי חוק איסור לשון הרע. התובע טען לשישה מקרים של לשון הרע, לרבות אי הזמנתו לשתי פגישות בבית משותף, אמירות מכפישות כלפיו בשתי פגישות אלו, פנייה לאגודה לתרבות הדיור והשמעת דברים מכפישים אודותיו במהלך פגישה עם הנהלת עזרא וביצרון. בית המשפט מצא כי התובע לא הצליח להוכיח את מרבית טענותיו. לגופו של עניין, בית המשפט מצא כי הנתבע לא השפיל את התובע בכך שלא הזמין אותו לפגישות, שכן עדותו של הנתבע כי אי ההזמנה הייתה בלתי חוקית לא הייתה משכנעת. באשר לדברים שנאמרו לכאורה בישיבות, ראיות התובע לא היו מספיקות שכן הוא הסתמך על עדויות שלו ושל בנו, שהיו בעלי עניין. זאת ועוד, פרוטוקול הישיבות לא תמך בטענות התובע. התובע גם לא הצליח להוכיח את הדברים שיוחסו לנתבע בישיבת עזרא וביצרון. בנוסף, בית המשפט מצא כי גם אם התובע הצליח להוכיח את הדברים, הנתבע זכאי להגנות משפטיות מכוח הוראות "אמת הפרסום" ותום הלב. בית המשפט ציין כי התובע אכן סירב לשלם את חלקו בהוצאות השיפוץ וביצע עבודות בנייה בנכס המשותף ללא רשות. דברי הנתבע בנושאים אלה היו נכונים ונאמרו בתום לב, תחת הגנות החוק. לפיכך נדחתה התביעה, והתובע חויב לשלם לנתבע הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 6,000 ₪.