ת"א 18494-04-18

תקציר

התובע, מר איברהים מחמוד חאג' יחיא, ביקש לאכוף הסכם מכר מקרקעין משנת 1991 עם הנתבע, מוחמד עבד אל-רחמן חאג' יחיא. התובע ביקש גם צו האוסר על הנתבעים 19-21 להתערב בזכויותיו במקרקעין. המנוח היה הבעלים של הקרקע אך יכול היה רק למכור את זכויות החזקה והשימוש. התובעת שילמה את מלוא התמורה והחזיקה בקרקע משנת 1991. בשנת 2015 התגלה כי הנאשם מס' 19, פואד אחמד נאסר, מנסה למכור את הקרקע. התובע הגיש תביעה קודמת אשר נדחתה לאחר מספר סיבוכים אך היה זכאי להגיש תביעה חדשה. זמן קצר לאחר מכן רכש הנאשם מס' 20, עמאר חאג' יחיא, את הקרקע מפואד ולאחר מכן מכר אותה לנאשם מס' 21, בהא ברנסי. התובע הגיש את התביעה הנוכחית בשנת 2018. התובעת הביאה ראיות להסכם משנת 1991, לרבות עדויות של בתו של המנוח ועדים נוספים. בתוך כך, הנתבעים 20 ו-21 העלו שאלות רבות לגבי תוקפו של ההסכם וטענו כי פעלו בתום לב. עם זאת, עדויותיהם היו מעורפלות ולא עקביות. בית המשפט מצא כי התובע התקשר בהסכם בתום לב עם המנוח בשנת 1991 ומאז הוא מחזיק במקרקעין. מנגד, הנתבעים 20 ו-21 לא הציגו כל ראיה להסכם הנטען בין המנוח לבין פואד. לפיכך, פסק בית המשפט לטובת התובע, וקבע כי רכש את זכויותיו של המנוח. היא הורתה לנתבעת 21 להשיב לתובעת את החזקה במקרקעין ולפנות את השטח בתוך 30 יום. כמו כן נפסקו לתובע הוצאות משפט בסך 4,500 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 35,000 ₪ מהנתבעים 20 ו-21. יתר הנאשמים שלא הגישו כתב הגנה לא הואשמו. פסק הדין לא התייחס לזכותו של התובע להירשם כבעל הקרקע בשל האפשרות של יורשים אחרים, דבר המחייב תביעה נוספת.