ע"א 234/24

תקציר

בתובענה ייצוגית זו נעתר ערכאת הערעור לערעור הצדדים ופסק לבא כוח הייצוג סך כולל של 3.3 מיליון ש"ח בתוספת מע"מ, בגין שכר טרחה והוצאות. בית המשפט חזר והדגיש כי בתובענות ייצוגיות, להבדיל מהליכים אזרחיים רגילים, ההחלטה על שכר ושכר טרחה נתונה אך ורק בידי בית המשפט לפי חוק התובענות הייצוגיות. זאת, בין היתר, בשל חשש לניגודי עניינים אפשריים שבהם צדדים עשויים להעדיף הטבות אישיות על פני האינטרסים של הקבוצה המיוצגת. בית המשפט הדגיש את החשיבות של הקפדה על כך ששכר הטרחה לא יעודד תביעות סרק או יטה לרעה את סוגי התיקים המובואים. בנוסף, הדגיש בית המשפט כי על ההחלטות לאזן בין שיקולי תשומות, כגון מורכבות התיק וסיכוןו, לבין שיקולי תפוקה, כגון ההטבות לחברי הקבוצה, והכל תוך התאמה למטרות תקנת הציבור. למרות שבתובענות ייצוגיות הסדרי שכר הטרחה המומלצים בין הצדדים אינם מחייבים מטבעם בשל ניגודי אינטרסים פוטנציאליים, בית המשפט מצא במקרה זה כי שכר הטרחה המוסכם היה סביר והוגן, בהתחשב בהיסטוריית ההתדיינות המשפטית הענפה ובתנאי המשא ומתן לאחר הפשרה. באופן משמעותי, בית המשפט לקח בחשבון כי הסדר שכר הטרחה נקבע לאחר אישור הסדר הפשרה, ובכך הפחית סיכונים לניגודי עניינים. הדבר הבטיח שההסכם ישקף משא ומתן טהור על הליך הערעור ולא ישפיע על הסעד שניתן. כך, אישר בית המשפט לערעורים חלוקת תשלומים לבא כוח הייצוג, עליה הוסכם על קלאב הוטל, ובכך הפיג את החשש לפגיעה בטוהר הסעד של התובע הייצוגי. פסק הדין המקיף הכיר אפוא הן בצורך בהקפדה שיפוטית בשומות שכר טרחה, במיוחד בתובענות ייצוגיות, והן הכיר בעמדה השיפוטית המובהקת הנדרשת כאשר מגיעים להסכמות לאחר אישור הסדר הפשרה.